“באופן טבעי גבר ואישה מגיבים אחרת. אני מאוד רגשית. לי היה קשה, וככל שהזמן עבר הבנתי את גודל הנס. המקרה הסתובב איתי כמה חודשים, אבל לא נשארתי בטראומה. עובדה שאני שוב נוהגת".
“אולי זה יאכזב אותך, אבל אני לא משתמשת בשום כלי נשק. אי אפשר לתת לפחד לנהל אותך. פחד הוא דבר טבעי, אבל יש גם גבול. תשים לב, תהיה זהיר. זה הבית שלנו ואין לנו ארץ אחרת, ואני אומרת את זה בלי כיסוי ראש, שלא יגידו שאני אדם דתי. יש מישהי ביישוב שבכל פעם שהיא שומעת שקרה משהו, היא רוצה אבטחה בפעוטון ובגן, וזה מצחיק אותי. אנחנו יישוב עם חיילים ששומרים עלינו ורבש"צ (רכז ביטחון שוטף צה"לי – א"ל) ששומר מסביב לשעון. אם אתה פוחד, אתה לא יכול לחיות במדינה שלנו".
“ביום הפיגוע הייתי בעבודה וחלק מהילדים היו אצל חברים. לא חשבתי להגיד להם: ‘אסור לכם יותר לצאת', כי אלה החיים וברור שילד מגיל מסוים יכול ללכת לחבר או לעשות קומזיץ. נותנים להם הרבה עצמאות, הרבה ביטחון".