"היא לא הייתה בקטע של לצאת וגברים, ממש רחוקה מהדמות הזו", ציינה האם. "הילדה שלי החליטה לשמור את עצמה לאחד שיבוא. האונס היה החוויה המינית הראשונה שלה. היה לה מאוד קשה לדבר על מה שקרה שם. היא לא הייתה מסוגלת לבטא את הדברים במילים. לאט לאט היא נפתחה, אבל עד היום היא מסוגרת, לא יוצאת, לא חיה. היא חווה הרבה קושי, הרבה לחץ, הרבה בכי. היה שם חד משמעית ניסיון להתנגדות, והם לא הקשיבו לה ולא אפשרו לה לברוח. בהתחלה היא נכנסה למצב של קפיאה. כמה שניות לאחר מכן היא ניסתה להדוף אותם ולצאת מהמקום, עם בכי והיסטריה, ולצערי כלום לא עזר".
"אולי הם פירשו את הקיפאון של כסוג של הסכמה?", שאל גזית. "כשאישה אומרת עד כאן - זה עד כאן", ענתה האם, "ופי כמה וכמה כשהיא התעשתה מהר ודרשה שיפסיקו ויניחו לה, ניסתה לקום עם הרבה בכי. אף אחד לא יכול להגיד שהיא לא נאבקה ולא אמרה כלום. היא הכירה את החיילים באופן אישי. שניהם משרתים איתה בבסיס. היא ישבה איתם לשיר קריוקי ומעולם לא חשבה על הכיוון הזה בכלל, בוודאות. לא היו לה יחסים כאלה או אחרים עם אחד מהם. ברגע שהיא קמה ואמרה 'די' וניסתה להילחם ולהתנגד הם כפו את עצמם עליה".
"אנחנו כרגע באמצע המשפט", סיפרה האם. "יש את כל הראיות וההוכחות. היה עימות והיה עוד הליך שהוכיח חד משמעית. היא כבר העידה, וכרגע עדי התביעה אמורים להסתיים, ומחכים לעדי ההגנה. אני רוצה להאמין שהצדק ייצא לאור ובתי המשפט יראו אותו. ואולי איפשהו הילדה הזו תוכל לאסוף את השברים. נלחמנו שהיא תמשיך לשרת בבסיס והיא המשיכה עוד 4 חודשים, השתחררה לפני חודש, מטופלת אצל פסיכולוגית ואנחנו מלווים אותה לכל מקום".
התרעות פיקוד העורף