עידן נצר הוא גנן גאה ב"צוציגן מאיר", מרכז פעילות לגיל הרך של המרכז הגאה. בחג חנוכה האחרון, כשהגיעה שעת סיפור, הקריא נצר לילדים את "הלביבה שהתגלגלה", הסיפור המפורסם בעיבודה של תלמה אליגון. את "היה היו לפני שנים, הרחק הרחק מכאן, אמא, אבא וילד קטן", המיר ל"היה היו לפני שנים, הרחק הרחק מכאן, אמא, אמא וילד קטן". "אני מספר על נסיך ונסיך שחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, והילדים הגדולים מתפוצצים מצחוק", הוא מספר. "זה לא יהפוך אף ילד להומו".
נצר, כמו אנשי חינוך אחרים, נדרש לאלתר בכל הנוגע לתכנים המועברים לילדי ותלמידי ישראל, מגיל הגן, דרך בתי הספר היסודיים והתיכוניים ועד המוסדות להשכלה גבוהה. אלו לרוב לא נותנים ביטוי לקהילה הגאה. כיום בישראל כ־18 אלף משפחות שבהן ההורים הם מאותו מין. לאורך השנים כבר התרגלו ארגוני הקהילה השונים לקבל שלל פניות מהורים להט"בים המבקשים עזרה בהכשרת צוותי החינוך לקליטה ושילוב מלא של ילדיהם בגנים ובבתי הספר היסודיים.
על הרקע הזה תיערך היום לראשונה שורת דיונים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ובמליאה שמטרתם לשנות את פני הדברים מתוך הבנה שלמערכות החינוך וההשכלה הגבוהה תפקיד חשוב בהטמעת ההכרה בזכויות הקהילה הגאה ובזכות לשוויון מגדרי. הדיונים ייערכו ביוזמת השדולה הגאה בכנסת, שבראשה עומדות הח"כיות יעל גרמן (יש עתיד), מרב מיכאלי (המחנה הציוני) ומיכל רוזין (מרצ), והאגודה לזכויות הלהט"ב (לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים) במסגרת יום זכויות הקהילה הגאה בכנסת, שייערך היום לראשונה.
"לצערנו הרב, גם בשנת 2016 אין ולו יחידת תוכן חובה אחת בתוכניות ההכשרה האקדמיות למקצועות החינוך העוסקת באוכלוסיית הלהט"ב", אומרות נשות השדולה. "מדובר במצב אבסורדי ואף מסוכן, בהינתן שיעור ניסיונות האובדנות בקרב ילדים ונוער להט"ב, הגבוה באופן משמעותי לעומת שיעורם ושיעורן באוכלוסייה. היעדר ייצוג של דמויות להט"ביות ושיח מצומצם ביותר על אודות קיומה של הקהילה, מאפייניה ומאבקה לשוויון זכויות מהווים פגיעה כפולה בתלמידים. ראשית, הם הופכים את התלמידים הגאים ל'שקופים' בעיני המערכת ובעיני חבריהם. שנית, הם מחסירים ידע אזרחי וחינוכי חיוני ביותר עבור כלל התלמידים והתלמידות. חוסר זה מנציח את מעמדה הנחות של הקהילה הגאה ביחס לרוב ההטרוסקסואלי בשלל תחומי החיים ומותיר את הבורות הקיימת בקרב החברה כולה בנושאים של נטייה מינית, זהות מגדרית ושוויון מגדרי".
"השינוי טרם חלחל"
"החובה המוסרית־האתית של כל איש חינוך היא לתת מקום, כלומר ליצור מצב שבו הילד שמגיע לגן ישמע שיש כל מיני סוגי משפחות", אומר נצר, שעד לפני שנים ספורות התנדב ב"חושן" - מרכז החינוך וההסברה של קהילת הלהט"ב בישראל. "שילד למשפחה עם הורים בני אותו מין לא יראה את ההורה שלו מתבאס כשהוא ממלא את הטופס כי כתוב: 'טלפון חירום של אבא ואמא' במקום 'טלפון ההורים'. מבחינתי, יחס מפלה לאתיופי או ללהט"ב זה נורא באותה מידה. המינימום הוא שילד ישמע ביום המשפחה על אמא ואמא, אבא ואבא, אמא יחידנית או כל אופציה אחרת, וכך יקבל לגיטימציה לחיים שלו ולא ירגיש שונה".
כאיש חינוך שרוצה לדבר על התכנים הללו, באיזה חומר אתה נעזר?
"אין שום תוכנית לימודים מובנית שמתייחסת לקהילת הלהט"ב, אבל עדיין אפשר לפעול: למשל להביא דפי צביעה של ילדה משחקת כדורגל, ילד רוקד בלט, זוגות מאותו מין וכן הלאה; לא לצחוק על בן שלובש שמלה כשהוא מתחפש; לא לומר לילדה שמטפסת על עץ: 'תתנהגי כמו ילדה, אל תהיי טום בוי'. יש לאנשים פחד פנימי ובעיקר בורות, כי הם חושבים שאם ילדים ייחשפו למשהו מסוים, זה ישנה את הנטייה המינית שלהם. צריך לתקן את הדברים האלה כשהילדים צעירים. אחרי כן זה כבר אבוד בעיני".
"עבור מרבית הילדים בגן, ובפרט כאלה שאינם גדלים במשפחה חד־הורית או במשפחה גאה, ערוץ האינפורמציה הכמעט יחיד להכרת משפחות חד־הוריות גאות הוא בכיתות במערכות החינוך", אומר קובי טיריפינטו, אב לתאומים טומי ורוי (4.5) שנולדו בהליך פונדקאי בהודו. ילדיו מתחנכים במערכת החינוך העירונית זו השנה השנייה ברציפות. "קיימת חשיבות רבה לנכונות של מערכת החינוך לייצר תכנים ייעודיים שיסייעו בתהליך של למידה שתכליתו ברורה: קבלת השונה והאחר. כשאין זה המצב, ובפרט שתהליך זה אינו חופף את מאמצי החינוך שלי בבית בהטמעת הלגיטימיות של המשפחה שלנו, סביר שהעתיד יזמן לילדי קשיים חברתיים רבים, בפרט שעדיין ההתייחסות של רבים להומוסקסואליות היא כאל קללה, וכולנו כבר יודעים שמה שמתחיל כהומופוביה ארסית עשוי ביום מן הימים להתרגם לאלימות של ממש".
יש סיבה לאופטימיות?
"אם אשווה את אופן תפיסת ההומוסקסואליות בעבר לתפיסה בהווה, השינוי החברתי הוא באמת עמוק, ואני הראשון להעיד כי השינויים במבנה המשפחה המסורתית חלחלו לחברה הישראלית. אולם דווקא אל מערכת החינוך השינוי הזה טרם חלחל. לפני שבועיים, למשל, נערכה בגן של אחד מילדי מסיבת יום המשפחה תחת הנושא 'אמא'. ומה קורה במשפחות שבהן אין אמא? מה זה עושה לילד בכיתה מול שאר חבריו? אני מצדי כמעט תמיד משתדל להיערך מראש למצבים לא נעימים שבהם סביר כי יתעלמו כליל ממשפחות שאינן אמא־אבא־ילד, אך היה לי נוח הרבה יותר לדעת כי בנוסף למאמצי האישיים תהיה התייחסות שוויונית ומוגדרת לנושא גם בתוכנית הלימודים הרשמית".
יותר נזק מתועלת
לרשות אנשי החינוך שבכל זאת עוסקים בנושא עומדים ספרים לא רבים, ובהם "לדנה שני אבות" ו”ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות” מאת דורון בראונשטיין; "הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד" מאת תהילה גולדברג; "סיפורו של משולש ורוד" מאת אסתי שקדי; "זוג יונים בנים" של נדב שכטמן; "שני אבאים" מאת מקדה בן־נאה; "שלושה לטנגו" מאת ג'סטין ריצ'רדסון ופיטר פרנל; ו"כל אחד והמשפחה שלו" מאת יהודה אטלס ויעל משאלי.
במערכת החינוך מונהגת תוכנית בשם "כישורי חיים" של משרד החינוך, הכוללת סעיפים מסוימים הנוגעים בשאלת הזהות וההגדרה המינית וערכות הדרכה ליועצים המנחים מורים בתוכנית זו. "'כישורי חיים' כלולה באשכול הליבה החינוכית, אך לא רבים הם בתי הספר המלמדים ומיישמים תוכנית זו ואין בהכרח פיקוח על יישום התוכנית", אומרת ד"ר יעקבה סצ'רדוטי, ראשת החוג לספרות ולספרות ילדים ומדריכה פדגוגית במכללת לוינסקי לחינוך. "היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה חל ב־17 במאי, אך האם הוא מצוין בבתי הספר בדרך כלשהי? לא. זאת ועוד, אין באמת יחידת תוכן העוסקת בקהילה הלהט"בית. כיום קיימות במערכת החינוך השתלמויות לאנשי חינוך העוסקות בזהות ובהגדרה מינית, אך אלו אינן חובה ואינן בהכרח מיושמות בפועל. יש לשקול בניית מערך של מלווים לצוות החינוכי בבתי הספר שהם חברי הקהילה. גם אם סביבת בית הספר היא סביבה סובלנית ומכילה, אין לצוות החינוכי בהכרח הכלים להתמודד עם סוגיות כמו יציאה מהארון או תלמיד שמרגיש שהוא אישה בגוף של גבר וכדומה".
אילו צעדים ניתן לעשות כבר עכשיו בהכשרת אנשי המקצוע?
"הנחת הבסיס של הכשרת הצוות החינוכי צריכה להיות שלא כל אנשי החינוך נפגשו עם חברים מהקהילה או הכירו אותם אישית, ולכן מפגשי היכרות הם חובה ולא רק צורך. בשיעורי החינוך והאזרחות יש להעלות סוגיות חברתיות הקשורות לקהילה, כחוקיותה של הומוסקסואליות בישראל, תקפותם החוקית של נישואים חד־מיניים וכדומה".
לטענת סצ'רדוטי, דיונים על זהות מגדרית ומינית, שמתנהלים בתוכניות ריאליטי או ברשת, גורמים לא פעם יותר נזק מתועלת. "הדיון במקרים אלה אינו בהכרח חינוכי או תורם לחברה, אלא בדרך כלל סטיגמטי ושטחי", היא אומרת. "ובכלל, לא מתפקידם של מרחבי המדיה והרשת לחנך. מערכת החינוך היא האמורה לעצב את האדם והאזרח במדינה ולא ייתכן שגורמים אחרים ייקחו את המושכות לידיים בדיון זה ויצבעו אותו בצבעים פופוליסטיים או באלמנטים מקטבים. ילד או נער המתמודד עם שאלות של זהות מינית זקוק לסביבה מוגנת ובטוחה לפרוק ולחלוק את שעל לבו".
כמו נצר, גם ד"ר סצ'רדוטי מאמינה שבגיל הגן והכיתות הנמוכות, יום המשפחה הוא זמן מתאים לחשוף את בני הגילים הללו לסוגים שונים של משפחות. לדבריה, אפילו שיר כמו "אמא יקרה לי" עבור ילד או ילדה שיש להם שני אבות או אב אחד עשוי לעורר שאלות בדבר חסרים. "ריטואלים כמו 'אמא של שבת' ו'אבא של שבת' זקוקים לריענון ולחשיבה מחדש", היא אומרת.
כיצד כדאי לנהוג בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות?
"יש להתמקד גם בפרט – בנער או בנערה העומדים מולנו. בשנים שבהן חינכתי את תלמידי ותלמידות החטיבה העליונה, חילקתי לכל תלמיד כרטיס מנוילן ששימש מעין תעודת זהות. על הכרטיס נרשמו מספרי טלפון וכתובות של קווי סיוע וארגוני תמיכה, ביניהם גם 'איגי' - ארגון הנוער הגאה ו'חושן'. בהמשך, בדיונים בכיתה על נושאים הנקשרים לקהילה הלהט"בית, הובהר לתלמידים כי כל הערה ותגובה – גם אם הן שנויות במחלוקת - הן לגיטימיות וכל דבר שמוצף ועולה על פני השטח ראוי לדיון. מפגשים אישיים שנערכו עם חברי הקהילה הראו כי מאחורי הסטיגמה יש אדם כמוני וכמוך. המרחב האמנותי, הרוחני והתרבותי הוא כלי נפלא בתהליך ההכלה. רבים מחברי הקהילה הלהט"בית הם אנשי רוח מוכשרים, וחלקם אף שייכים לקאנון התרבותי שלנו. באמצעותם נוכל ללמד כי העובדה שמשורר זה או אחר הוא הומוסקסואל או שסופרת זו או אחרת היא לסבית אינו משנה דבר כאשר מתייחסים לפרי יצירתם".
ממשרד החינוך נמסר: "המשרד מקדם תוכניות רבות לשם הגברת המודעות לסבלנות, הכרה בשונות, פתיחות וזהות עצמית. התוכניות קיימות מהגן עד י"ב, כשבכיתה ט' מוקדש פרק מיוחד לנושא זהות מינית. בנוסף לכך, היחידה לשוויון בין המינים מעבירה השתלמויות רבות בנושא שוויון מגדרי - לכלל אנשי החינוך".