אחד האבסורדים הידועים במתקן חולות, המוגדר כמתקן שהייה פתוח שהשוהים בו זכאים לכאורה לחופש תנועה מסוים, הוא מיקומו המרוחק מכל מקום יישוב. "השוהים רשאים לצאת בין 6:00 בבוקר ל-22:00 בערב, אולם בפועל, עקב המיקום המרוחק סמוך לגבול מצרים, העובדה שהם אינם רשאים לעבוד ועקב עלות התחבורה הציבורית - רובם המוחלט לא מתרחק מהמתקן", מציין הדו"ח. גם בכלא סהרונים העצורים זכאים לשהות מחוץ לחדריהם ברוב שעות היום אבל במבנה החדש של הכלא, היציאה היא לחצר פנימית שאור השמש כמעט לא מגיע אליה. במתקן יהלו"ם לא קיים כלל חלל ציבורי משותף לעצורים.
בעוד שבעבר פעילי המוקד יכלו להיכנס בחופשיות לאגפי הכלא בסהרונים ובגבעון, וכך לפגוש מספר רב יותר של אנשים ולקיים פיקוח הדוק על התנאים במקום, בשנים האחרונות מגביל שב"ס את פעולתם. מחברי הדו"ח מדגישים כי כל הנתונים והטענות חדשים וכי אם מדובר בתלונות שהופיעו גם בדו"חות קודמים, הרי שזה משום שהן לא טופלו במהלך השנה האחרונה. עוד מוסיפים במוקד לפליטים ומהגרים כי בעוד הנחיות האו"ם באשר להגירה לא חוקית קובעות כי "מעצר וכליאה הם אמצעי חריג אשר יהיה מוצדק רק למטרה ראויה", נראה כי המדיניות הישראלית בעשור האחרון משתמשת בכליאה ומעצר באופן תדיר החורג מהנחיה זו. לפיכך, ההמלצה המרכזית של מחברי הדו"ח היא לבחור בחלופות אחרות ולגבש מדיניות הגירה שלא מבוססת על כליאה כאמצעי מרכזי. לדעתם, כל עוד המדיניות לא משתנה - יש לשפר באופן מיידי את תנאי הכליאה של מבקשי המקלט.
משירות בתי הסוהר, שעיקר הטענות בדו"ח מופנות כלפי מתקנים שבאחריותו, נמסר בתגובה: "מדובר בדו"ח מגמתי ובמחזור טענות שעלו והופרכו בעבר. הדו"ח אינו משקף את המציאות במתקני הכליאה. מעבר לכך, אין בכוונתנו להתייחס לטענות המועלות בו".
התרעות פיקוד העורף