חודש מרץ 1996 התברך בשמש חמימה ומאירה. לחברות הטובות בת חן שחק, הדס דרור ונילי זלצר מהיישוב תל מונד הייתה תוכנית סדורה לחג הפורים. הן לקחו עמן את חברתן החדשה, דנה גוטרמן ממושב משמרת, וביחד יצאו לכיוון תל אביב במטרה לבלות, לרכוש בגדים ולחזות בילדים המחופשים. ארבע התלמידות בכיתה ט', כמעט בנות 15, ארזו את מיטב מחלצותיהן, טייפ, ממתקים ותנור סלילים שנועד לחמם את הדירה הריקה השייכת להוריה של נילי. את הדרך לעיר הגדולה הן עשו ברכבת, מקשקשות בהתלהבות וממתיקות סודות השמורים לנערות מתבגרות בגילן.
בת חן טיילה בין הקרונות וזמזמה לעצמה את נעימת השיר "בן המלך" של להקת משינה, מתעלמת במופגן ממבטיהם של הנוסעים ומצחוקן המתגלגל של חברותיה. כשהגיעו לדירה, הפתיעה דנה את הבנות כאשר שלפה מצלמה ותיעדה אותן מתלבשות ומאפרות זו את זו. בערב יצאו הארבע לדיזנגוף סנטר, ולאחר שמילאו את כרסן בארוחה דשנה במסעדת העבר "הארד רוק קפה", פסעו ברוגע לאורך הרחוב. רק בלילה חזרו לדירה. הן הקשיבו למוזיקה עד אחר חצות, ורק אחר כך פרשו למיטתן.
צביקה בחר שלא להודיע לאיילת על מותה של בת חן וכיבה את שני המכשירים הסלולריים שלו ואת האיתורית: "לא רציתי שישאלו אותי מה קרה לה לפני שאגיע הביתה. שמתי באוטו את הקלטת של השירים שלאחר רצח רבין ונהגתי. כשנכנסתי הביתה, איילת הביטה בי ומיד הבינה מה קרה".
צביקה: "זה היה סוג של דה־זה'־וו. שום דבר לא השתנה בארץ".
"זה מדכא. כאילו האובדן של הדס היה לחינם. שום דבר לא השתנה ולא השתפר בארץ. חשבנו שהיא מתה במהלך מאבק לשלום, אבל מסתבר שאחרי כמעט דור, המדינה בדיוק באותו מקום. כשאנחנו רואים בטלוויזיה משפחות אבלות המקבלות את העובדה שהקורבן הוא חלק מהמאבק של העם, ברור לנו שעוד לא נפל להן האסימון".
התרעות פיקוד העורף