לפרופסור אפי זהבי, דיקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן, אין בעיה להודות ש"ברגע שיש גבר ואישה עם נתונים דומים, אעדיף לצרף אלינו את האישה. אבל אם הגבר יותר טוב ממנה, אקח כמובן אותו. אנחנו לא עושים אפליה מתקנת בצורה גורפת. המטרות שלנו הן לבצע מחקר ברמה בינלאומית, להוציא סטודנטים ברמה גבוהה, תוך שילוב נשים באחוזים משמעותיים".
נשים יכולות למלא כל תפקיד בהצלחה רבה, ולא פחות טוב מגברים. עם זאת, יש עדיין מקצועות שמרתיעים אותן. לפי ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות בשנת 2013, ישנם מקצועות לימוד שהביקוש להם הוא מגדרי. להפרעות בתקשורת, ריפוי בעיסוק, חינוך עיוני ומחקרי, דיאטטיקה, עיצוב טקסטיל, מחול, עיצוב תכשיטים, עיצוב אופנה ועיצוב פנים היו בעיקר מועמדות (בין 90% ל–96%). היו גם מקצועות שבהם הביקוש הוא בעיקר על ידי גברים, כמו הנדסת מכונות, הנדסת בניין, הנדסת מחשבים, הנדסת חשמל, הנדסה אזרחית (מעל ל–85% מהנרשמים היו גברים). מקצועות ההנדסה הללו עדיין רחוקים מלהיות משאת נפשן של נשים, על אף פוטנציאל ההשתכרות הגבוה הטמון בהם.
בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן החליטו לצאת למבצע כדי לנסות לשנות את המצב הקיים. הם החלו לתור במרכזים הבינלאומיים אחר חברות סגל פוטנציאליות, בתקווה שהן גם ישמשו דוגמה לבחורות צעירות שאולי שוקלות ללמוד תחומים אלה, אך עדיין נרתעות. לקראת יום האישה הבינלאומי בשלישי הקרוב, ארבע נשות סגל מהפקולטה להנדסה בבר אילן החליטו לסנגר על המקצוע שבטעות נחשב עדיין לגברי, ולהסביר שעדיין, לצערנו, לא מספיק נשים מעיזות לדחוף עצמן קדימה.
"אנחנו מנסים להגדיל את מספר הנשים בפקולטה, הן סטודנטיות והן נשות סגל", מספר זהבי. "לנשים יש דעה קדומה לגבי הנדסת חשמל ומחשבים. הן מתמקדות יותר בתעשייה וניהול, ואילו חשמל ומחשבים נראים להן כמקצוע גברי, מקצוע קשה. ייתכן שיש גם פחד שהן יהיו 'אובר קווליפייד' וזה ישפיע עליהן בחיי הנישואים. אולי יש נשים שחוששות שגברים מעדיפים אותן חלשות. אגב, ברוסיה נשים לא התביישו ללמוד מקצועות הנדסה כמו הנדסת מכונות, גשרים ורכבות".
זהבי מאמין שחיבור בין נשים למקצועות האלו יביא גם לחברה טובה יותר. "בהנדסת חשמל ובמחשבים המשכורות הן גבוהות", הוא מסביר, "וברגע שיהיה איזון משכורות בין גברים ונשים יהיה יותר שוויון, ונשים גם יגיעו לתפקידי מפתח. למשל, בעולם הפיננסי בארץ יש כיום הרבה יותר נשים מאשר היו לפני 20 שנה".
"גם לנשים עם הנתונים המתאימים יש הרבה פעמים חסמים תרבותיים, שזה מקצוע גברי", מוסיפה דינה ימיני, ראש מינהל הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן. "לצערנו, אחוז הנשים כיום בפקולטה הוא לא מרשים. יש לנו כ–600 סטודנטים להנדסה לתואר ראשון, ומתוכם רק כ–18% נשים. ומתוך 32 חברי סגל, רק 5 נשים".
ד"ר כרמית חזאי, 39, ראש מסלול סייבר במחלקה להנדסת מחשבים. נשואה, אמא לשניים, ממודיעין
"הכרתי בנות שמבחינתן יציאה לפוסט–דוקטורט הייתה בלתי אפשרית. הן פסלו את זה על הסף בגלל שחשבו על המשפחה, על בן הזוג שייאלץ לעזוב עבודה. זה באמת לא פשוט. בעלי (אלון, עוסק באבטחת מידע) היה צריך לקחת חל"ת. הוא עשה את זה מכל הלב, אבל עדיין עזב עבודה מאוד רצינית בארץ בלי לדעת אם בכלל ימצא עבודה בדנמרק".
פרופ' אורית שפי, 47, ראש מעבדת מחקר בתחום הביו–הנדסה. נשואה, אמא לשלושה, מראש העין
"כשלמדתי לתואר ראשון, היינו כ–20% בנות. השנה הראשונה הייתה קשה, ממש שוק, למדתי סביב השעון. את כל התארים עשיתי באוניברסיטת תל אביב, ולקראת סוף הדוקטורט עלו הדילמות אם לארוז את המשפחה ולנסוע לפוסט–דוקטורט בחו"ל. נסעתי לאוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו, שם התמחיתי בחקר מערכת העצבים. בנסיעה בעלי (יותם, איש הייטק, כיום טייס באל־על) מאוד תמך בי, עזב את העבודה שלו ונסע איתי. מאוד חשוב שיש פרטנר".
"בישראל חלק מהבעיה הוא גם החינוך שלנו, הנשים, כלפי עצמנו. לא הרבה נשים דוחפות עצמן או מעמידות עצמן למבחן לתפקידים בכירים. מצד שני, קשה לנשים לפרוץ למערכות שבהן יש רוב גברי. יש מסגרות עם הגמוניה גברית, ולדעתי במקומות כאלה נוצרת אפליה".
פרופ' רחלה פופובצר, 43, ראש המסלול לביו–הנדסה וראש המעבדה לננו–רפואה. נשואה, אמא לארבעה, מגבעת שמואל
"בלימודי הנדסה, מדעים ומדעים מדויקים אחוז הבנות הרבה יותר נמוך מהרצוי. אולי הכל מתחיל בסיפורי ילדים. חסרים לנו ספרים שבהם יש מדעניות ונשים פורצות דרך, כדי שילדות יתחילו לשקול זאת גם בגיל צעיר. נשים לא רואות הרבה נשים אחרות שמתעסקות במקצועות כאלה ולכן הן גם לא יכולות לרצות לדמות להן".
"בסך הכל ישראל היא מדינה שכן נותנת אפשרויות לנשים ומאוד מקובל שהן יוצאות לעבוד ויכולות להגשים את עצמן. האתגר הוא לנשים עצמן, לשאוף להגיע לעמדות הבכירות. אנחנו רואים את זה למשל כבר היום בתחום הבנקאות וגם באוניברסיטאות. נשים צריכות להתאמץ ואז הן יגיעו לאן שהן רוצות".
ד"ר ענליה סומך–ברוך, 44, מדענית חוקרת ומרצה בפקולטה להנדסה. נשואה, אמא לשלושה, מבית יהושע
"הסטטיסטיקה מראה במדדים האובייקטיביים, כגון שכר וקידום, שנשים מופלות לרעה. אני מעולם לא הרגשתי את זה. יש לנו עוד דרך לעבור כחברה בשינוי דפוסי חשיבה. אני חונכתי לשאוף להגשמה עצמית, וזו נראית לי דרך נכונה לחנך בנים ובנות כאחד".
התרעות פיקוד העורף