"אנחנו מוטלים על הרצפה, זכוכיות נופלות עלינו ואז אנחנו מסתכלים מסביב לראות מי מאיתנו ומהר מאוד הבנו מי מת", נזכרת נעמה. "אנשים צילמו אותנו ברגעים הכי קשים, שלפו פלאפון במקום מים ועזרה ראשונה, זו בושה בשבילנו כאנושות שלפני העזרה שולפים את הפלאפון לצלם. אנשים ראו אותי בכל הערוצים כי הייתי הכי פחות פצועה בפנים אז צילמו אותי והעבירו אותי בכל העולם, בכל קבוצות הווטסאפ וזו בושה גדולה שאנחנו לא מציעים מים או עזרה ראשונה או ליטוף ומוציאים את הפלאפון".
נעמה נשאלה אם יש לה רגשות אשם על שהביאה את הקבוצה למקום: "אני לא רציתי לעשות רע, הבאתי אותם למקום שאהבתי והייתי חושבת את אותן המחשבות אם הייתי מביאה אותם ללונדון, פריז או תאילנד. העולם הפך להיות עולם לא בטוח שמנוהל על ידי פושטקים, מסוממים שחושבים שמגיע להם לקחת חיים של אנשים חפים מפשע, מטורפים יש בכל מקום".
"בבום הזה הבנתי שהכל משתנה", אמרה נעמה, "עם זאת", הוסיפה: "חשוב לי שידעו שראיתי אדם אחד מכוער אבל ראיתי כל כך הרבה אנשים יפים שלא משו מהמיטה שלנו. אנשים מהקהילה היהודית ומהקונסוליה ומאיסטנבול שבאו לבקר, אנשים שביקשו מאיתנו סליחה על מה שקרה והם לא עשו לנו כלום".
כזכור, בפיגוע שהתרחש ברחוב איסתקלל, שליד כיכר טקסים באיסטנבול, נרצחו שלושה ישראלים: שמחה דמרי ז"ל, אברהם גולדמן ז"ל, יונתן שור ז"ל ואיראני אחד. בנוסף לכך, בפיגוע נפצעו עשרות אנשים נוספים.
התרעות פיקוד העורף