בשנים האחרונות היו כמה ניסיונות לא מוצלחים להטיל חרם פלסטיני על סחורות ישראליות, אבל החלטתה של הרשות הפלסטינית בשבוע שעבר למנוע את כניסת מוצריהן של חברות המזון הישראליות תנובה, שטראוס, טרה, זוגלובק ותפוזינה לשוק הפלסטיני היא הפעם הראשונה שחרם כזה זוכה לגיבוי הרשות.

בניגוד לטענות קודמות כי החרם הוטל בתגובה להקפאת העברות המסים מישראל לרשות, לפי דיווח של סוכנות הידיעות הפלסטינית “מען", ההחלטה הפלסטינית התקבלה בתגובה להחלטה הישראלית למנוע את כניסת מוצריהן של חמש חברות פלסטיניות לשווקים של מזרח ירושלים, אף שבהסכמים קודמים החברות הללו מכרו את מוצריהן בחלק הערבי של ירושלים. מדובר בחברות הפלסטיניות חמודה, סלווה מוצרי מזון, מחלבות אל־ג'וניידי, סיניורה מוצרי מזון ומחלבות אל־ריאן.

פאדי אבו חלווה, מנהל השיווק בחברת חמודה הפלסטינית, אמר כי מניעת כניסת החברה למזרח ירושלים תוביל להפסדים של 1.2 מיליארד שקל בשנה. אמיר חדד, מנכ"ל חברת חמודה, אמר בראיון לסוכנות "מען" כי כל החברות מייצאות את מוצריהן למזרח ירושלים לפי הסכמי יצוא־יבוא בילטרליים עם ישראל וכי אין שום סיבה להחלטה הישראלית לעצור את היבוא.

אז מה באמת עומד מאחורי החלטת ישראל לעצור את היבוא? לדברי גורם בחברת חמודה, ישראל סירבה להכניס את החברות הפלסטינית למזרח ירושלים כדי לשמור על החברות שלה מתחרות חיצונית. אלא שבמשרד החקלאות הישראלי טוענים כי ההחלטה לאסור על יבוא מוצרים מהרשות הפלסטינית אינה פוליטית, אלא נוגעת לבריאות הציבור בישראל בלבד.

משאיות פלסטיניות מחוץ למחסום ביתוניא במחאה

"במטרה לשמור על בריאות הציבור ועל ציבור תושבי מזרח ירושלים, משרד החקלאות מציב דרישות למתן היתר ליבוא מוצרים מן החי למדינת ישראל, אשר נועדו למנוע כניסת בשר מקולקל או בשר נגוע במחלות לשטחיה", נמסר ממשרד החקלאות. "בשם יחסי החוץ המשרד נדרש בעבר להתיר יבוא מזון תוך הבטחת הרשות לעמידה בתנאים מינימליים ליבוא בשר ועופות, והמשרד נתן ארכה להמשך היבוא עד הסדרת התנאים.

משלא עמדה הרשות בהבטחתה ואף לא מילאה את השאלון הבסיסי של השירותים הווטרינריים בדבר צורת הפיקוח שתקוים, כנדרש מכל הגורמים המייבאים מוצרים מן החי למדינת ישראל, נאסר המשך יבוא המוצרים מן החי מתחומי הרשות הפלסטינית לתוך ישראל, וזאת במטרה לשמור על בריאות הציבור. במידה שהרשות תשתף פעולה עם המשרד, בדומה ליתר הגורמים המייצאים, ייבחן מחדש מתן ההיתר להמשך יבוא מוצרים מן החי".

“זה חמש תמורת חמש", מסביר כעת הפרשן הכלכלי של סוכנות הידיעות “מען", ראיד עומר, מה עומד מאחורי החרם הפלסטיני. לדבריו, מדובר כאמור בצעד תקדימי של הממשלה הפלסטינית, שכן בשנים האחרונות הובלו החרמות על ידי ארגונים עממיים. “היו שלושה קמפיינים של חרם שהונהגו בעבר", הוא אומר, “כאשר השיא היה במהלך המלחמה על עזה ב־2014, וההסבר היה שכל שקל מהמע"מ הולך למימון הנשק של הצבא הישראלי".

“זו החלטה אמיצה וחשובה לטובת האינטרס הכלכלי הפלסטיני ופיתוחו", בירך מוחמד עאלול, ראש הוועד הלאומי העליון של החרם וחבר הוועד הפועל של אש"ף, על החלטת הממשלה הפלסטינית. “מדובר בצעד לגיטימי וחשוב במסגרת ההתנגדות הכלכלית לפשעי הכיבוש הישראלי". בשיחה לרדיו “מאווטני" הוסיף הבכיר כי “הצד הפלסטיני אינו מחויב לכבד את ההסכם הכלכלי, מאחר שהכיבוש הישראלי לא רק שלא מכבד הסכמים, אלא מפר אותם". הוא קרא לממשלה לקבוע תאריך יעד ליישום ההחלטה ולהעניש כל פלסטיני שלא מכבד אותה.

“אסטרטגי וממושך"

פרוטוקול פריז, שנחתם בשנת 1994 בפריז בין אש"ף לישראל, כולל שורת תקנות המסדירות את היחסים הכלכליים בין הרשות הפלסטינית וישראל. על פי הפרוטוקול, כל הסחורות שמיובאות לשטחי המעטפת צריכות לעמוד בכללי היבוא ובקריטריונים שנקבעו בישראל. המדינה המייבאת אחראית לבדיקת הסטנדרטים של הסחורה שהיא מבקשת להכניס לשטחה. לדברי גורמים פלסטיניים, למרות המגבלות שהציב פרוטוקול פריז, כמה פלגים הצליחו במהלך האינתיפאדה השנייה להכריח סוחרים ובעלי עסקים להוריד את הסחורות הישראליות מהמדפים, כולל חברות טבק ומוצרי חלב.

לפי הערכות בוועד הלאומי העליון האחראי על החרם, הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה מייבאים מישראל מדי שנה סחורות בשווי כ־16 מיליארד שקל, כאשר כ־50% מסכום זה משמשים ליבוא דלק וחשמל. 40% מהקניות שעורכים פלסטינים בשנה הן של מוצרי מזון, שיעור המוערך ב־7.5 מיליארד שקלים.

בשנים האחרונות הולכת ומתפתחת בגדה המערבית תעשיית המזון, עם הקמתם של עשרות מפעלי מזון מודרניים ברחבי הגדה. אותם מפעלים הפכו לתחרותיים אל מול חברות המזון הישראליות. לפי כלכלנים פלסטינים, עד לפני עשור, הצריכה הפלסטינית של תוצרת כחול־לבן הגיעה ל־60%, אך כיום עומדת הצריכה על פחות מ־30% בשל התפתחות הייצור המקומי.

אלא שלמרות הירידה הגדולה, ממשיך השוק הפלסטיני להיות השוק הגדול ביותר של ישראל ליצוא מוצרי מזון, במיוחד של מוצרי חלב, נוכח העובדה כי קשה לייצא מוצרים אלו אל מעבר לים. לפי הערכות בוועד הלאומי העליון האחראי על החרם, 25% עד 30% מהתוצרת של חברות ישראליות בתחום מוצרי המזון מגיעים לפלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית.

לעומת זאת, על פי הערכות בישראל, כ־70% מהמזון הנצרך ברשות הפלסטינית מקורו בישראל. מקור בתעשיית המזון הישראלית מסר ל"מעריב המגזין" כי אם אכן תעמוד הרשות הפלסטינית בחרם, צפויות החברות הישראליות המוחרמות לספוג הפסדים כבדים. לדברי אותו מקור, יצוא מוצרי המזון לרשות הפלסטינית עומד על כ־3.5 מיליארד שקל, שמתוכם נאמד היצוא של חמש החברות בכמיליארד שקלים. גם בישראל טוענים שכלל היצוא לרשות הפלסטינית עומד על מעל 16 מיליארד שקל בשנה, והיבוא ממנה עומד על מעל 3 מיליארד שקלים ונמצא במגמת עלייה.

בחברות המזון סירבו להגיב או לתת נתונים מדויקים לגבי כמות היצוא לרשות וההפסדים שעשויים להיגרם להן בעקבות החרם. על פי הערכות בישראל, מכירות תנובה בשטחי הרשות עומדות על כ־3% מכלל מחזור המכירות, כרבע מיליארד שקלים בשנה.

כאמור, החרם הנוכחי על חמש החברות הישראליות אינו הראשון: כבר ב־2008 הוכרז חרם פלסטיני על סחורות ישראליות. הארגונים הפלסטיניים שהובילו בעבר חרמות נגד סחורות ישראליות עשו זאת בניסיון להפסיק את הצעדים של ישראל נגד העם הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה.

פרשנים כלכליים פלסטינים מסבירים כי עד כה נכשלו החרמות הפלסטיניים נגד סחורות מתוצרת ישראל מאחר שהם כוונו רק לאמצעי התקשורת, בעוד סוכני החברות הישראליות, ערבים ישראלים או פלסטינים שמוכרים את מוצרי החברות הישראליות בשטחי הגדה וברצועת עזה, המשיכו לפעול ללא הפרעה, במיוחד בשל הכוח הפוליטי הרב שלהם.

הדעות בציבור הפלסטיני חלוקות באשר לסיכויי הצלחתו של החרם הנוכחי על סחורות ישראליות ולמידת השפעתו על השוק הישראלי. חלק ממי שמצדדים בחרם לא מאמינים שהוא יגרום נזק לכלכלה הישראלית, בלי שתהיה תוכנית מסודרת שתהיה מקובלת על פת"ח, חמאס ויתר הפלגים הפלסטיניים. פרשנים כלכליים פלסטינים מסבירים כי הצלחת החרם צריכה להיות מתואמת עם רצועת עזה, שכן היא צורכת שני שלישים ממוצרי המזון של ישראל.

טענה נוספת בציבור הפלסטיני היא שיש להפעיל את מרב הלחץ על סוכני החברות הישראליות הגדולות. “רק שיתוף הפעולה מצד סוכני חברות המזון הישראליות בגדה המערבית יביא להצלחת פעולות החרם", אומר עאלול.

לדבריו של הסוחר מחמוד אבו עין מראמללה, סוכני החברות הישראליות מעוניינים רק בהשגת רווחים. “לכן הם יכשילו כל ניסיון לחרם על הסחורות הישראליות בגדה המערבית", הוא מסביר.

“החרם צריך להיות אסטרטגי, ממושך וחלק מחייו הטבעיים של האזרח הפלסטיני", מוסיף עאלול. “ישראל בוחרת מה למכור לגדה המערבית, כאשר היא מותירה מחוץ לסל סחורות חשובות לכלכלה הפלסטינית".

אבל יש גם מי שאופטימי שדווקא הפעם יצליח החרם להטביע את חותמו. “אין לי ספק שהחרם יצליח הפעם, מאחר שמדובר בהחלטת ממשלה, ולכן פקידי המשרדים השונים ימנעו הכנסת מוצרים ישראליים לשוק הפלסטיני", אומר עומר. “בנוסף, החלטה זו מלווה במטרייה עממית, מה שיביא להצלחת פעילותם של הפעילים בשטח.

הדבר השלישי שלדעתי יביא להצלחת החרם החדש הוא ההחלטה שמדובר ב’חמש תמורת חמש’. הממשלה הפלסטינית מסבירה שלא יכול להיות שישראל תחרים חברות פלסטיניות, בניגוד להסכמי עבר, שמכרו במזרח ירושלים עד שבוע לפני החלטת הממשלה, ומנגד תאפשר

לחברות ישראליות למכור לפלסטינים. הממשלה הפלסטינית בעצם העבירה את הכדור לממשלת ישראל: היא יכולה לפתוח מחדש את השוק הפלסטיני בפני אותן חברות שהוחרמו, כאשר תחליט לחזור בה מהחלטתה למנוע את כניסת החברות הפלסטיניות למזרח ירושלים".

האם החרם על חמש החברות הישראליות עלול להביא להידרדרות המצב, עד לכדי ביטול פרוטוקול פריז? “אם ממשלת ישראל תתעלם מהצעד הזה של הממשלה הפלסטינית ותמשיך למנוע כניסת חברות פלסטיניות למזרח ירושלים, הדבר יביא לביטול הסכם פריז, כולל הפסקת יבוא הדלק דרך ישראל", מעריך עומר. “פרוטוקול פריז אינו מונע מהפלסטינים לייבא דלק מכל מדינה אחרת שתיכנס למשוואה, כמו ירדן או טורקיה".

“תלויים בנו"

מומחי כלכלה בישראל סקפטיים לגבי היכולת של הרשות הפלסטינית לדבוק בחרם כזה. "אני בספק אם הפלסטינים יוכלו לעמוד בחרם, בעיקר במוצרים של תנובה וטרה", אומר מקור בתעשיית המזון הישראלית. "אין כמעט דרך אחרת היום לספק ברשות מוצרי חלב טרי בכמות מספקת. השוק הפלסטיני, בגדה ובעזה, תלוי ביבוא הישראלי".

גם יצחק גל, חוקר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מומחה לכלכלה ועסקים במזרח התיכון, סבור שהחרם לא יחזיק מעמד. עם זאת, הוא מסתייג ואומר ש"בתיאוריה, המשק הפלסטיני יכול לעמוד בחרם. אומנם הרבה צרכנים פלסטינים אוהבים את המוצרים הישראליים, אבל ניתן למצוא להם תחליפים של החברות הפלסטיניות. אם תנובה ושטראוס היו פעם כמעט שליטות בשוק הפלסטיני, היום הן להערכתי שולטות בשליש בלבד. למעשה עניין ההגבלה או היבוא מישראל הוא אינטרס פלסטיני לעודד ייצור מקומי".

לטענת משרד החקלאות, החברות הפלסטיניות אינן עומדות בתקנים.

"חלק מהחברות אכן אינן עומדות בסטנדרטים, אבל קיימות ברשות עשרות חברות שעומדות בסטנדרטים בינלאומיים ומייצאות גם לחו"ל".

מה יקרה אם אכן יסגרו את הגבול ליבוא מהרשות הפלסטינית?

"זו עשויה להיות מכה קשה לכלכלה ברשות. הכלכלה הפלסטינית קשורה בטבורה לכלכלה הישראלית, לא רק במוצרי מזון מעובדים אלא בדלקים, מכונות ותשומות. אילו היינו סוגרים את הגבול, הכלכלה והייצור ברשות היו נעצרים. 85% מהיצוא של הרשות הוא לישראל. הכלכלה הפלסטינית נסמכת על הישראלית להיתרי יבוא/יצוא וגביית מסים. אין לזה אח ורע בעולם. בצד הישראלי האינטרס אולי קטן יותר, אבל ישנן לא מעט חברות קטנות שעבורן היצוא לרשות הוא קריטי ומהווה 20%־30% מהפעילות שלהן".

ממשרד החוץ בחרו שלא להתייחס לנושא.

המחיר לצרכן: מה עומד מאחורי החרם הפלסטיני על חברות ישראליות?

מדוע הכריזה הרשות הפלסטינית חרם על מוצריהן של חמש חברות ישראליות גדולות? מי צפוי להפסיד ממנו? והאם מדובר באיום ממשי על יחסי המסחר הענפים בין שני הצדדים?