לא חלפו כמה שעות מאז שפורסם דבר השתתפותו של חנן גולדבלט בהצגת הילדים החדשה "אלאדין", בפסח הקרוב, והארץ געשה ורעשה. העובדה שגולדבלט, שהורשע באונס, יככב על הבמה - מעוררת עתה דיון ציבורי באשר ללגיטימציה של הצעד והמסר שהוא מעביר לקהל קוני הכרטיסים ולקורבנותיו של גולדבלט.
בהיעדר חוק שמונע מגולדבלט לחזור לבמה, שהייתה מקור פרנסתו, האם יש בסיס לטענות נגד השתתפותו בהצגה? ומצד אחר, האם חזרתו לבמה לא שולחת לקורבנותיו בפרט ולנפגעי תקיפה מינית בכלל מסר בעייתי?
שני שטלריד, יוזמת קמפיין האותיות ומקימת עמותת "אות הזדהות" למען נפגעי תקיפה מינית, ובעצמה קורבן לאונס שעברה לפני למעלה מ־20 שנה, מסכימה עם דבריה של סוליציאנו. עם הפרסום על עליית ההצגה "חבסה" כתבה לגולדבלט מכתב גלוי. "עברו ארבע שנים ואתה מרגיש כחדש. אצלי עברו למעלה מ־20 שנה, ואני לעולם לא אהיה 'חדשה'", כתבה. "ארבע שנים, חנן, ולא היית צריך לצאת החוצה לרחובות... לא מגיע לך להראות את פרצופך בציבור... אתה רוצח נפשות... אל תקשקש לי על הבעת חרטה ותשלום חובות. אני מאחלת לך ייסורים בחיי היומיום שלך, בדיוק כפי שהחדרת לקורבנות שלך".
"עבריינות מין היא דבר סדרתי, לא סתם אנחנו אומרות 'אחת מתוך אחת'. זה לא שכל הגברים הם אנסים, אבל הוכח באלף מחקרים שמי שפשע חוזר לפשוע. לא סתם כשקמה אישה ואומרת: 'האיש פגע בי', קמות נשים נוספות ואומרות: 'הוא פגע גם בי'".
"חנן עבר שיקום בכלא וסדנאות וזה נפלא וצריך להיות נוהל קבוע, לעומת למשל משה קצב שסירב לעבור שיקום. אבל זה לא אומר שהוא צריך לעבוד עם ילדים. חנן עשה טיפול? אחלה, הוא יכול להמשיך את חייו, רק לא כמו שהם היו קודם".
"אם פשעת בעברת מין, קח בחשבון שאחרי הכלא תחליף קריירה ותלך לעשות משהו שלא עשית קודם. אם היית שחקן, במאי, מורה או רב, כדאי לך טרום הפעולה לא לפשוע, ואז תוכל להמשיך בקריירה שלך כל ימי חייך. אם אנסת אישה, נערה או ילדה, לא תוכל לחזור לחיים שהיו לך. לא תוכל לחזור לעבוד עם נשים או נערות ולא תוכל לשחק בפני ילדים. לך תעבוד במפעל, תהיה מתכנת מהבית. עבריין מין מורשע לא צריך להיות נהג אוטובוס או לחזור להצגת ילדים, כמו שלפי החוק אסור לו להיות מורה".
לעומתה, שטלריד מאמינה שהדרך צריכה לעבור בשינוי החוק. "לא ייתכן שמפעילים את החוק המינימלי ולא המקסימלי", היא אומרת. "לא יכול להיות שאדם כמו חנן גולדבלט יקבל ארבע שנים או אדם כמו יניב נחמן יקבל שישה חודשי עבודות שירות. תמיד אני אומרת שאם הייתי עבריין מין, הייתי מעדיפה לחיות בארץ".
"אני מדברת עם המון נשים שמתארות את האונס השני שהן עוברות בזמן הטיפול של המשטרה והפרקליטות בתלונה שלהן. יש הרבה מאוד עוולות שקורות אחרי שהן אוזרות אומץ להתלונן. ואז הן לא מספיקות להתאושש וכבר רואות את האנס שלהם ברחוב. יש הרבה נפגעי תקיפה מינית בארון,
ובכל זאת, גם בתקופה שבה פרשות הטרדה מינית עולות לכותרות חדשות לבקרים, יש מי שמצליחה לשמור על אופטימיות. "אנחנו במעבר בין שתי תקופות", אומרת הברון. "אנחנו רואים שינוי בשיח הציבורי, ונשים מדברות יותר. בעולם החדש לגברים מהעולם הישן קשה להסתכל על עצמם ולהגיד: 'ראיתי דברים כאלה קורים ואני יודע על מה מדובר'".
התרעות פיקוד העורף