"חודש לפני שדניאלי נהרגה, היא באה ואמרה: ‘אבא, אתה צריך לראות. יש במחלקה רופא עם נשמה ענקית שעושה את כל ההבדל. הוא נכנס לחדר ולמרות שיודעים שלילד לא נותרו יותר מכמה חודשים, הוא מרגיע את כולם’”, כך מספר מוטי זוננפלד, ששכל את בתו בתאונת דרכים במרץ 2015.
ביום ראשון הקרוב ייערך בבית הנשיא בירושלים לראשונה טקס הענקת “פרסי דניאלי - רפואה עם לב”, על שמה של דניאלי זוננפלד ז”ל. בטקס יוענקו פרסים ל־16 רופאים, רופאות, אחים ואחיות מצטיינים מהמחלקות ההמטו־אונקולוגיות לילדים בבתי החולים בישראל. זוננפלד, שילחץ בטקס את ידם של הזוכים, משוכנע שבתו המנוחה הייתה גאה. “הפרס שלנו לא יינתן לרופא הכי מוצלח או למנתח הגאון, אלא למי שהוא הכי בן אדם”, הוא אומר.

דניאלי ז”ל הייתה בת 20 במותה. ילדה מיוחדת שבאה מבית דתי. תלמידה מצטיינת, כותבת מוכשרת. בבית חשבו שהיא תמשיך לאקדמיה, אבל היא בחרה קודם כל להתנדב בבית החולים שניידר בפתח תקווה, במחלקה האונקולוגית לילדים. “זה לא פיקניק, זה הכי קשה”, מספר האב, איש עסקים בתחום התעופה. “היא הייתה שם המלאכית. היום אני בוועד המנהל של בית החולים, וכשאני מסתובב שם קוראים לי: ‘האבא של דניאלי’. אם ילד היה צורח, לא רוצה לקחת את התרופה, היא הייתה נכנסת ויוצאת עם חיוך”.

“הייתה לי הזכות והכבוד להיחשף לנערה משכמה ומעלה”, מספר ד”ר גיל גלעד, אותו רופא שדניאלי כל כך התרשמה ממנו וסיפרה עליו לאביה. “היו לה יכולות חברתיות, אנושיות ובין־אישיות. היא הילכה קסם על כולם, ילדים ומתבגרים, שזו אוכלוסייה לא פשוטה. הייתה לה סקרנות יוצאת דופן, תמיד ביקשה להבין”.

“רגעים של נחמה"

לא רק בשניידר דניאלי התנדבה אלא גם במסגרת של נוער בסיכון בעכו. “באתי לבקר אותה שם”, אביה נזכר. “היא ביקשה ממני להשאיר את המכונית שלושה רחובות משם. הסבירה שאין רכבים כאלה בסביבה. לא רצתה לנקר עיניים. הדבר הראשון שלימדנו את הילדים הוא שקודם צריך לתת ואחרי זה מגיע לי”.

את יום התאונה, 3 במרץ 2015, אביה לא ישכח לעולם. ביום ההוא דניאלי הסיעה ברכבה שני בני נוער מרמת הגולן לטיפול בבית החולים. היא חזרה לביתה ברעננה כדי לנוח קצת ושבה לעוד כמה שעות של משמרת במחלקה האונקולוגית. בשעה 20:45, בדרכה הביתה, פגע בה ג’יפ בעוצמה והיא נהרגה.
אבל גדול נפל על המשפחה. במהלך השבעה הגיעו תוצאות המבחנים הפסיכומטריים שעשתה דניאלי. היא קיבלה ציון של 768 והייתה אמורה להתחיל לימודי רפואה.


משפחתה של דניאלי החליטה שאת זכרה של הבת תנציח בכל דרך אפשרית. היא הקימה את קרן דניאלי, ובשנה האחרונה פרחו כ־20 מפעלי הנצחה של הבת, ביניהם מדרשת דניאלי בשומרון שעוסקת בהכנה לשירות לאומי; לב דניאלי - מכון לפוריות בהדסה עין כרם; אחוזת דניאלי - גני ילדים ברעננה; וגרעין דניאלי בעכו שתומך במשפחות של נוער בסיכון. בבית החולים שניידר הוקם גם צוות דניאלי, שמטפל בחולים צעירים שסיכויי ההחלמה שלהם נמוכים. הצוות כולל רופא, שתי אחיות, עובדת סוציאלית ופסיכולוגית והוא עומד לרשות החולים ובני משפחותיהם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

במסגרת מפעלי ההנצחה, הוחלט גם לייסד את “פרס דניאלי - רפואה עם לב”. האב התייעץ עם הרב אלימלך פירר למי להעניק את הפרס ואם לתת אותו לצוותי רפואה מכל התחומים, אבל הרב פירר ייעץ להתחיל עם התחום שהיה קרוב ללבה של דניאלי: מחלקות האונקולוגיה לילדים. ועדת הפרס הורכבה מאנשי ציבור מובילים. בראשה עמד יוסי אקרמן, הנשיא והמנכ”ל לשעבר של אלביט מערכות, ובין החברים אפשר למצוא את יו”ר חברת החשמל, אלוף (במיל’) יפתח רון־טל, אלוף (במיל’) יוסי בן־חנן, יהורם גאון והשופטת בדימוס הילה גרסטל.

“היו לנו חודשים אינטנסיביים מאוד בוועדה”, מספר זוננפלד. “הבחירה היא של משפחות החולים. הן אלה שממליצות וממלאות שאלונים. היו לנו 880 המלצות מכל הארץ לכל הרופאים והאחיות, וזה מספר בהחלט מרשים. בהתחלה היו כאלה ששאלו: ‘מה פתאום משפחות, מה הן מבינות?’. בטח שהן מבינות, לפחות באנושיות”.

זונפפלד עצמו לא הכיר לעומק את תחום הרפואה עד שאיבד את בתו, אבל כעת הוא מקפיד ללכת ללוויות של ילדים, שלא שרדו את הטיפול. “זה קשה, אבל אני ממלא את היום בדברים שעוזרים לזולת”, אומר האב. “זה עוזר לשרוד את הכאב שילווה אותנו כל החיים. התרומה שלנו היא בשביל רגעים של נחמה, רגעים קטנים של אושר, כמו שדניאלי כתבה כשהייתה בת 11”. 

הזוכים בפרס ע"ש דניאלי ז"ל לשנת 2016

בטקס הענקת “פרסי דניאלי - רפואה עם לב”, על שמה של דניאלי זוננפלד ז”ל, שייערך ביום ראשון הקרוב, יוענקו פרסים ל־16 רופאים, רופאות, אחים ואחיות מצטיינים מהמחלקות ההמטו־אונקולוגיות לילדים בבתי החולים בישראל. הזוכים בפרסים הם: ד"ר דרור לוין, איכילוב; ד"ר עבד אבו קידר, סורוקה; ד"ר אילת בן־ברק, רמב"ם; פרופ' סרגיי פוסטובסקי, רמב"ם; ד"ר יורם ניומן, שיבא; ד"ר גיל גלעד, שניידר; ד"ר שפרה אש, שניידר; ד"ר מירה חריט, הדסה; אביבה ימין, איכילוב; קרן שטריגלר, הדסה; שולה בקל, העמק; חיה הירשברג, סורוקה; דינה קרסנטי, רמב"ם; גילי גילת, שיבא; תמר נתנזון־ברכה, שניידר; וענת יהל, שניידר.

אחד הזוכים, ד”ר יורם ניומן, מנהל המכון להמטו־אונקולוגיה ילדים בבית החולים אדמונד ולילי ספרא בתל השומר, שמשמש כרופא משנת 1972, כבר זכה בחייו בלא מעט פרסים, אך לדבריו הפעם זה שונה. “זה מיוחד, פידבק של הורים”, הוא מסביר. “זה מראה שעמלך לא היה לשווא. אם יש אנשים שבשעתם הקשה אומרים שהרופא הזה הראה יחס אנושי, זה מחמם את הלב. מה שריגש אותי יותר מכל היה מכתב ששלחה אם שבתה נפטרה. אף שלא הצלחתי להבריא את היקר לה מכל, היא סיפרה איך הפכתי לבן משפחה”.

איך שומרים אחרי כל כך הרבה שנים על יחס אישי?
“המתכון הוא בסיס שאפשר לצאת ממנו ולחזור אליו. אישה טובה, ילדים נחמדים, עשרה נכדים. אם יש לך בסיס כזה, אתה יכול לעשות הכל”.
בין הזוכים נמצא גם ד”ר גיל גלעד מבית החולים שניידר, הרופא שדניאלי עצמה מאוד העריכה. “הפרס מחמם את הלב, אבל בשבילי הכרת התודה הכי גדולה היא שילד נכנס אלי ומתנהג טבעי”, הוא אומר. “לילדים יש חרדת החלוק הלבן, והכוונה שלי היא לעשות את המקסימום בשביל המטופלים. כשארגיש שאני לא מסוגל לספק את הסחורה, אבין שאני לא במקום הנכון”.