כאמור, הגבר לא קיים עם אשתו יחסי אישות במשך קרוב לשנתיים, ובתקופה זאת גם היה מובטל וחי על חשבון אשתו. בכספים אותם הרוויחה, הוא רכש למאהבת מתנות יקרות בשווי של עשרות אלפי שקלים, כמו תיק מותג ב-9,000 שקלים, נעליים ב-11,000 שקלים, מסעדות פרחים ועוד. האישה, אשר גילתה את המצב, הגישה תביעת גירושין שבה היא טוענת כי איבדה את האמון בבעלה, שהיא מואסת בו ודורשת להתגרש ולקבל תשלום של מלוא דמי הכתובה.
לאחר סדרה של דיונים וחקירות ממושכות הגיעו שלושת חברי בית הדין הרבני בנתניה לאותה מסקנה, אבל הם כתבו שלושה פסקי דין – כל אחד בנפרד – ובהם התייחסו לעומק לנושאי בגידת הבעל ("רועה זונות" בלשון השולחן ערוך), ההימנעות מקיום יחסי אישות ודמי הכתובה. פסקי דין הנרחבים מבוססים על עשרות מקורות – מימי התלמוד והשולחן ערוך ועד לפוסקים בני זמננו. בסופו של דבר החליטו הדיינים כי הבעל יהיה חייב לגרש את אישתו, וכי היא לא איבדה את האפשרות שלה לגבות את מועד הכתובה המלא, אך הדבר יידון בהמשך.