תחקיר גנדי: אונס, הרג שבויים וסיכון חיי חיילים

"גנדי מתקשר אליי בשישי אחר הצהריים וטוען שהוא רוצה לדבר על ענייני עבודה", סיפרה חיילת ששרתה תחת פיקודו. "בהתחלה הייתי די גאה, שהמפקד מזמין אותי ככה. הגעתי למשרד בקרייה. הוא התחיל לפלרטט איתי. הידיים שלו התחילו לחפש אותי. כביכול בנועם, אבל בהחלטיות רבה. זזתי למקומות אחרים בחדר, והוא הולך אחרי מסביב. הוא לא היה נראה נבוך בכלל, זה היה נראה כאילו הוא די רגיל בזה. אני הייתי זריזה מאוד, זזתי לצד השני של השולחן. זו תחושה כאילו מישהו מתקיף אותי ואני הולכת מהר, כמו חיה שמנסה להימלט. בסוף נשכתי לו את האמה, את הזרוע. הרגשתי את הפה שלי מתמלא בדם. הוא צרח והיה המום, ופשוט ברחתי משם. לא סיפרתי את זה מעולם לאף אחד".

לפי מערכת "עובדה", לאחר היוודע דבר פרסום הסרט הגיעו אליהם עדויות רבות נוספות המצביעות על דרך פעולה שיטתית. בין היתר הביאו את עדויותיהן הנוספות של ש', שטענה: "גנדי ביקש שאצטרף לתרגיל כמזכירה מכיוון שיש לי סיווג בטחוני. בשלב מסויים גנדי יצא מחדר הישיבות והתקשר אליי שאבוא לכתוב משהו. נכנסתי עם עט ועיפרון והוא התנפל עליי, כפה את עצמו וחיבק אותי חזק בכל הכוח וניסה לנשק אותי. הדפתי אותו והייתי בהלם. למזלי, מישהו ניסה להיכנס בדיוק אז למזלי זה נגמר".

נ', מתלוננת נוספת: "גנדי בא אליי פתאום באמצע הלילה ודופק בדלת של הדירה שלי. הייתי מאוד מבולבלת. הוא התנפל עליי וניסה להשכיב אותי על המיטה וניסה לשכב איתי בכוח. אני זוכרת אותנו מתגלגלים על הרצפה, ממש נאבקתי בו קשה. ברגע שהתברר לו שזה כנראה לא יצליח לו, הוא פתח את הדלת והלך. מה שגנדי עשה לא יכול בשום אפן להיחשב כמשהו שהיה בתרבות הצבאית הנורמטיבית".

קצין בכיר במטה הפיקוד של גנדי אמר כי: "עד היום נשמר קשר שתיקה. היו נשים שעשו מהומה ונדרש להשתיק אותן מהר. היו עשרות כאלו. אני מאמין שאלו רק אלו שהצליחו לברוח, אלו שנאנסו לא ספרו כלום".

בתחקיר הובאו מעשים קשים אחרים מעבר לעדויות התקיפה המינית. בין היתר, הוצגה עדות של העבריין הבכיר טוביה אושרי שהיה מקורב לגנדי, וטען כי שלח אדם לפוצץ את דירתה של העיתונאית סילבי קשת מכיוון שכתבה טור ביקורתי נגד אופן התנהלותו של האלוף זאבי בבסיס הפיקוד שלו, בו בין היתר גידל גורי אריות שנהג להציג בפגישותיו.

כמו כן, הובאו עדויות שונות שטענו כי גנדי הורה לכאורה להוציא להורג מסתננים ירדנים שנכנעו או נוטרלו.

דן חמיצר, הטייס של גנדי בהיותו מפקד פיקוד מרכז, סיפר: "די מהר הפכנו לצמד אינטימי. היו לי עשרות שעות גנדי כשהטסתי אותו. זה החמיא לי שהוא התייחס אליי כחבר. אבל מהר מאוד אתה מבין שהוא היה חסר עכבות לחלוטין ביחס למוסר, חיילות, אוכלוסייה, שמירת חוקים. הוא דרש ממני לטוס ולנחות בתוך ירדן סתם ככה כנגד הפקודות. הפציצו אותנו בפגזים, המסוק עלה באש, כמעט נהרגתי".

בהנצחת דמותו של רחבעם זאבי, שנרצח על ידי מחבלים לפני 15 שנים בהיותו שר בממשלה, הושקעו בשבע השנים האחרונות עשרה מיליון שקלים.

"הטענות בדבר קשר עם עבריינים נבדקו כבר לפני שנים ע"י משטרת ישראל ולא נמצא בהן דבר, 'עובדה' מייצרת, בפעם השנייה בשנה האחרונה, אישום פיקטיבי ע"י מתן במה לעבריינים מורשעים, רוצחים. את תהילתו הצבאית של גנדי, גבורתו ותרומתו הרבה להצלת חיי ישראלים - איש לא יוכל לקחת. גנדי זכה בצל"ש הרמטכ"ל ולתמיכה כתובה על תפקודו כאלוף ללא חת מבכירי צה"ל, ביניהם הרמטכ"לים יצחק רבין ומוטה גור, והאלוף האגדי ישראל טל – טליק".

"מפעל ההנצחה על שמו של רחבעם זאבי חוקק בידי כנסת ישראל, אין מדובר בהנצחה אישית, אלא בפעולת חינוכיות חשובות להעמקת הכרת הארץ לצעירים. אנו תמהים למה "עובדה" רוצה לפגוע בכך".