מותה של אגדה. בקיבוץ רביבים נפטרה רחל סבוראי, לוחמת הפלמ"ח שנודעה בשל המסע המסוכן שעשתה ב-1 במאי 1953, ביחד עם ידידה מאיר הר ציון, הלוחם האגדי של יחידה 101, לסלע האדום, בפטרה, בעבר הירדן.
רחל נולדה ב-1926 בקיבוץ עין חרוד שם נולד גם מאיר הר ציון, שהיה צעיר ממנה בשמונה שנים. לשניהם היתה אהבה משותפת לטיולים הרפתקניים ברחבי ארץ ישראל. באחד הטיולים שעשה מאיר הר ציון מעין גדי לרמת רחל נרצחה אחותו שושנה.
את אהבת הטיול ירשה רחל מאביה, שמואל סבוראי, מראשוני אנשי ידיעת הארץ. אבל מי שהשפיע עליה יותר מכל היה משה כרמי, איש עין-חרוד, "מורה שעבורו גבולות ארץ ישראל היו הגבולות ההיסטוריים-גיאוגרפיים של עם ישראל בארצו. למידת ארץ ישראל שלו הייתה דרך התנ"ך ודרך טיילות", כפי שסיפרה.
"ארץ ישראל של הדור שלנו היא בלב. ללא גבולות. אבל זו לא שנאה לערבים, לא רצון לגרש אותם. להפך, זה מלווה בכבוד לערבים", ידעה לספר.
סבוראי התגייסה בשנת 1944 לפלמ"ח והשתתפה בין היתר בפיצוץ גשר דאמיה (גשר אדם), במבצע "ליל הגשרים". במלחמת העצמאות לחמה בשורות הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בחטיבת הראל
בהיותה בהכשרה של הפלמ"ח בקיבוץ רמת רחל התחברה לגילה בן עקיבא (דרוקר) מכפר יהושע ויחדיו הרבו לטייל במשעולי הארץ. באחד הטיולים שמעה לראשונה מפי הפלמ"חניק אהרל'ה וקס על פטרה "וממנו בא לנו הרעיון" הודתה. רחבל סבוראי הגשימה את החלום כשהלכה עם מאיר הר ציון לסלע האדום וחזרה ממנו בעוד שחברתה גילה בן עקיבא נרצחה ביחד עם ארבע צעירים נוספים – מרים מונדרר, אריק מגר, איתן מינץ ויעקב קליפלד, כולם בוגרי פלמ"ח, אנשי ההתיישבות, סטודנטים ירושלמים.
ההליכה לפטרה אל הסלע האדום בשנות החמישים הציתה את הדמיון והייתה בגדר חלומם של צעירים רבים. רק מעטים הגשימו את חלום ההליכה לפטרה ומעטים מאוד הצליחו לחזור משם בשלום. ככל הידוע, רק שלושה מכל אלה שניסו להגיע לפטרה בהליכה: מאיר הר-ציון, רחל סבוראי ודימיטרי ברמן - חזרו.
12 צעירים וצעירות נורו ונהרגו במהלך אותו עשור בנסותם להגיע אל יעד החלומות. שנת 1957 הייתה שנת השיא: שישה צעירים מצאו את מותם בשני מסעות נפרדים. סכנת החיים נעשתה כה מוחשית עד כי נאסר אפילו להשמיע ברדיו את השיר 'הסלע האדום', מחשש שמא צעירים נוספים יתפתו ללכת למקום האסור.
סבוראי התגוררה בקיבוץ רביבים למעלה מחמישים שנה. היא מעולה לא נישאה אך יש לה שלושה ילדים, תשעה נכדים ושני נינים. "מי שרציתי לא רצה אז אמרתי לעצמי: 'אני לא אחיה בלי ילדים'", סיפרה באחד הראיונות אתה.
בקיבוץ רביבים עסקה סבוראי בשנותיה האחרונות בעבודת שימור, אחזקה וטיפוח של בית העלמין. לפני כן עבדה במטע, וכמטפלת. בשנה האחרונה חלה הידרדרות במצבה הרפואי של סבוראי. .
באתר האינטרנט של הקיבוץ התפרסמה היום מודעת אבל בה נכתב: "חברתנו רחל סבוראי איננה. עם המשפחה אבל בית רביבים". הלוויתה תתקיים מחר בשעה 17:30 בקיבוץ.
שמוליק ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת הנגב וחבר קיבוץ רביבים, ספד לה: "רחל, בת 90 במותה, היתה בחייה עבור רבים מבני דורי אגדה בחייה . לרביבים היא היגיעה בעקבות אחותה . במשך כל השנים שמרנו על קשר רצוף גם אם לא הסכמנו תמיד. רחל סבוראי, אישה דעתנית בעלת עקרונות, היתה מראשוני המטיילים לסלע האדום היא פטרה, כשותפתו של מאיר הר ציון למסע המפורסם לסלע האדום. למרות ההרפתקה האישית שלה, אמרה לי רחל, כי המסר שלה לצעירים הוא, 'אל תנסו את ההרפתקה'".
"רחל אהבה וטיילה בארץ ישראל והיכרה כל אבן ושיח בה. זכיתי להכירה בנעורי כילד בקיבוץ רביבים וזכיתי להכירה גם כראש המועצה אזורית רמת הנגב . רחל לא היססה להביע דעתה בכל נושא הקשור לארץ ישראל או לעקרונות הקיבוץ. עבורי היא היתה מודל לחיקוי לטיולים ולאהבת ארץ ישראל , להכרת כל פינה וכל אבן. רחל היתה עד יומה האחרון אישה דעתנית, ידענית , מעודכנת ובעיקר בעלת עקרונות . בכל השנים לא החמיצה הזדמנות לטייל ולהכיר עוד ועוד פינות בישראל .הותירה אחריה שלושה ילדים והרבה מעריצים. עבורי אין סמלי יותר מכך שהיא נפטרה בסמוך ליום העצמאות של מדינת ישראל שהיא כל כך אהבה".
גם מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, ספד לרחל סבוראי: "התנועה הקיבוצית כואבת את לכתה של רחל סבוראי (קיבוץ רביבים) שהלכה היום לעולמה בגיל 90. חלוצה ולוחמת פלמ"ח נועזת, מי שהשתתפה במבצע ''ליל הגשרים'' בפיצוץ גשר דאמיה (גשר אדם), ולקחה חלק במסע ל''סלע האדום'' יחד עם מאיר הר ציון ז"ל".
"רחל, בת עין חרוד, אשת חיל וספר היתה לסמל בתנועה הקיבוצית ובמדינת ישראל כולה. רחל הכירה כל שביל וכל ערוץ נחל בארץ ישראל. פעילותה למען בטחון המדינה עם התגייסותה לפלמ"ח ואהבתה האדירה לתנ"ך ולמדינה הם החוט המקשר בין היסטוריה המפוארת של העם היהודי לתקומת עם ישראל בציון. אנו נפרדים היום מרחל בכאב גדול. יהי זכרה ברוך".