"אל המז'בח!", קראה רחל סבוראי בקולה הצרוד בחולפנו על פני "הסלע האדום". תוך התעלמות ממטען 79 שנותיה דאז היא שעטה אל מרומי האתר, מטפסת בצעדים עיקשים על המדרגות הרבות בדרך אל היעד, כשהחבורה דולקת אחריה. אישה בעקבות עברה.
"הנה אנחנו מטפסים ולנגד עינינו נגלה נוף פנטסטי בצבעים ואן־גוכיים מרהיבים, כאילו שאיזה אמן צייר שם את הקירות", סיפרה. "הנה אנחנו בפטרה, בירת הנבטים, בירת אדום, שמשה רבנו פנה אל מלכה וביקש - 'אעברה נא בארצך', תוך הבטחה שלא יעבור בשדה ובכרם. מלך אדום סירב ואיים - 'לא, כי בחרב אצא לקראתך!' והנה אנחנו כאן עם הרגשת ניצחון. עשינו את זה!".
לא הייתם רחוקים מגורל דומה, הערתי לה, כששבתי אליה כעבור שלוש שנים. "לו הייתה בידינו מפה טובה יותר, לא מן הנמנע שגם אנחנו לא היינו חוזרים", היא סברה. "עם מפה טובה היינו צועדים היישר לידי הבדואים".
כמו עמיתה למסע, מאיר הר־ציון, גם סבוראי החזיקה בהשקפות נציות. "אם ראש הממשלה הוא פושע בענייני כספים ומוכן להחזיר את הגולן כדי לשמור על הכיסא שלו, לא צריך להישמע לו", אמרה בקיץ 2008 על אהוד אולמרט. "אין לנו שום סיבה להחזיר את הגולן. די לנו שהחזרנו את כל סיני, למרות שיכולנו להסתפק בהחזרת חלקו". כששאלתיה מי כן מתאים לתפקיד ראש הממשלה, לא חשבה פעמיים. "גם המועמדים האחרים אינם לרוחי", ירתה מהמותן.
ולא סתם יודעת. האקורד האחרון בחייה הסוערים של סבוראי היה בקיץ האחרון, כשהפתיעה בספר שהוציאה ובו פרשנות משלה שכתבה על נושאים בתנ"ך. אף פעם לא מאוחר, נתנה להבין.
התרעות פיקוד העורף