תחת אבטחה חסרת תקדים התקיים היום (חמישי), זו השנה ה-28, מצעד החיים במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו בדרך שאורכה לאורך שלושה קילומטרים ונערך השנה בסימן 80 שנה לחוקי נירנברג. למעלה מ-10,000 צעדו מ-40 מדינות ברחבי העולם, בהן מרוקו, פנמה, קנדה, צרפת ועוד יצאו לצעדה שנפתחה בתקיעת שופר של נציג מהונגריה. את המצעד הובילו שרת המשפטים איילת שקד, הרב הראשי לישראל לשעבר ורבה של תל אביב ישראל מאיר לאו, שגם נאמו מאוחר יותר על במת הטקס.
"בעומדי כאן במקום הנורא הזה שממנו לא שבו רבים מבני עמנו אני מבינה מדוע על בעלי להמשיך לשרת. כשם שברור לי, כך ברור לאביו, שנמצא כאן עמנו, ואיבד את כל משפחתו בשואה. כך, ברור לכל אלו ששרדו את התופת, ולעם ישראל כולו, שקיומו של צבא יהודי אינו דבר ברור מאליו. ביחס לשואה עולות לי, ואני מאמינה שלרובנו, בעיקר סימני שאלה.
כולם מתייחסים לנרצחים. אני רוצה להתייחס לרגע לרוצחים. לאור חוסר היכולת להבין את המעשים האכזריים והנפשעים אנו נוטים לומר כי הנאצים היו חיות אדם. אין שום הסבר מתקבל על הדעת לזוועות שנעשו למעט הדבקת תווית מעין זו, שתוכל, ולו במעט, להגדיר ולהסביר. האמת היא כי איננו יכולים לכנות את הרוצחים חיות אדם משום שאפילו חיות אינן עושות מעשים שכאלו.
אותו רוע בלתי יתואר של פושעי המלחמה הוא רוע אנושי טהור שהיה מגובה בתיאוריות, רקע תרבותי, בהחלטות רציונליות. לא היו אלו קבוצות שוליים בחברה הגרמנית, אלא שמנה וסלתה של החברה, וכאן בבירקנאו עולה שאלה כואבת לא פחות, והיא היכן היה העולם? היכן היו אומות המערב הנאורות כשהחלו להתעלל ביהודים? היכן היו צבאות המדינות המתקדמות?
"בזמן שהמשרפות פעלו במרץ במקום הזה ממש, מסילות הברזל המובילות אליו, היו בטווח פגיעה וודאי של מטוסי בעלות הברית. כמה אטימות לב יש בחוסר מעש ואי הושטת יד לעם היהודי חסר האונים. פגיעה במסילות הברזל הייתה עוצרת את משלוחי המוות. פגיעה במחנות עצמם, הייתה יכולה לעצור את מסע ההרג. מאות גיחות, מאות הפצצות של מטרות צבאיות, ולא ניתן היה להקדיש מעט מהן להפסקת ההשמדה? רבותיי, אני לא מצליחה להבין זאת".
התרעות פיקוד העורף