"יהודי טוניסיה היו תחת כיבוש גרמני, מנובמבר 1942 עד מאי 1943, ועברו 'חוויות' דומות למה שקרה באירופה. האירוע הקשה ביותר היה כשלקחו 5,000 צעירים לעבודות כפייה תחת הצבא הגרמני", אמר. "הדוד שלי, שגר בעיר סוס, מת בעבודות אצל הגרמנים בטוניסיה", שיתפה מצליח.
"לוב הייתה תחת מלחמה מאוד קשה עד ינואר 1943", המשיך פרופ' סעגדון, "כ-5,000 יהודים הובלו ממזרח לוב למחנות, בעיקר מחנה ג'אדו שנמצא ממזרח לטריפולי, וכ-600 יהודים נספו שם מרעב ומחלות. באלג'יריה, בין יוני 1940 לאמצע מרץ 43' , היו חוקי אפליה מאוד קשים של ממשלת וישי נגד היהודים.
ביטול האזרחות הצרפתית, 'נומרוס קלאוזוס' בחינוך, החרמה של רכוש יהודי, מיפקד של יהודים, עצירה של תהליך המודרניזציה שלהם. לגבי הטלאי הצהוב בג'רבה, לא ידוע על כך, כיוון שהגרמנים לא היו ממש בג'רבה. היו שני קציני צבא גרמנים שלקחו שם מהרב 50 ק"ג זהב, אבל לא היו שם כוחות גרמנים".
"את המידע הבסיסי על מה שקרה בצפון אפריקה ידעו כבר ב-1950, 1954, ונכתבו ספרים על הנושא", ציין הפרופ', "ב-1986 פורסם הספר של מיכאל אביטבול ולאחריו ספר נוסף. השאלה היא מדוע החברה הישראלית לא הפנימה חלק ממה שידענו. היום אנחנו יודעים הרבה יותר. אבל כאשר פורסמו המחקרים הראשונים, תחילת שנות ה-50', יהדות צפון אפריקה הייתה בכלל במקום אחר לגמרי, בעקירה שלהם מהארצות בהן חיו.
"כיום הדור השלישי של יוצאי צפון אפריקה שואל את השאלות וטוב שהוא עושה כך, השאלות הן נכונות והוא רוצה להבין יותר", הדגיש סעדון, "הסבים, שנמצאים כבר בשלב האחרון של חייהם, רוצים לספר את הסיפור. התהליך השני הוא שהמחקר על שואת יהודי אירופה מיצה את עצמו בדברים העיקריים, ויש כיום אפשרות לדון בעוד הרבה מאוד נושאים, כמו מגדר בשואה, חיי היום יום בשואה, התפילה בשואה, כל מיני היבטים שבתחילת המחקר נחשבו לאזוטריים.
התרעות פיקוד העורף