"לנשיא יש סמכות לחנינה מחמת חסד, אבל זה הוא תפקיד רשמי והוא צריך לכלכל את צעדיו", הדגיש טימן, "זה לא משהו שהולך בין מר קצב למר ריבלין, שאולי היו חברים פעם, אולי עדיין חברים, ואפילו לא תלוי בהסכמת שרת המשפטים שכבר מראש הודיעה שהיא תסכים. אבל זה עובר דרך מחלקת חנינות (של פרקליטות המדינה) והם בוחנים את כל הפרטים. זה לא עניין של מה בכך וזה לא עניינו הפרטי של מר ריבלין, שכבר הוכיח שהוא זהיר מאוד. אם הוא ייתן (חנינה) רק בגלל חסד ורחמים, ובגלל שיש אנשים שחושבים ש'די, די, די', ויש כאלה, זה לא יספיק, משום שארגוני הנשים וכל מיני ארגונים יגישו בג"צ כדי להגיד ששיקול דעתו של הנשיא היה מוטעה".
משעל ציין ששיקול דעתו של הנשיא לחסד ורחמים לקצב אינו ניתן למדידה. "לא", השיב השופט בדימוס טימן, "קח כדוגמה את אחד מראשי העולם התחתון, להם לא נמאס לשבת בבתי הסוהר? להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל גם הם במצב נפשי גרוע וגם הם רוצים הביתה, וגם מר זדורוב רוצה הביתה, וגם אל-עביד רוצה הביתה. שיקול הדעת של הנשיא הוא שיקול דעת נוסף, יש לו ערך מוסף, וזה כאשר יש המלצה (ממשרד המשפטים) וראיות, ולא רק חסד ורחמים. ריבלין צריך להיזהר במתן כזאת חנינה לאדם שמבקש חסד ורחמים, שלא ייכשל חלילה, כי מתן חנינה כזו מהווה תקדים. אפילו שזו היא סמכותו, לחסד ורחמים ו'די'. יש מקרים הרבה הרבה יותר קשים (של אסירים), באמת, עם כל הכבוד, מקרים קשים מאוד. למשל אדם שפרנס את משפחתו, אשתו מאושפזת עם לקות נפשית ויש להם שני ילדים, והוא תקוע בגלל איזה מעשה בבית הסוהר, זה מקרה שאם הנשיא יחון אותו אני מקבל".
התרעות פיקוד העורף