סוף השבוע האחרון החליטה משפחת שכטר ממושב אביאל שבאזור בנימינה להצטרף לגל המחאה שמציף את הארץ. לא עוד חקלאים שמגדלים ונותנים לרשתות ולמתווכים להרוויח על גבם. מעכשיו, הם מוכרים את התוצרת בסככה שליד הבית, זו שבדרך כלל מיינו בה את הירקות והפירות הטריים. מכירה ישירה קוראים לזה.
“מגיעים קונים ממטולה, מהקיבוצים באזור, מקריית שמונה", היא מעדכנת, “זה מתגלגל בפייסבוק, בקבוצות וואטסאפ קהילתיות, מפה לאוזן. כל מי שיכול מסביב עוזר בפרסום ובקבלת הזמנות. זה מצריך היערכות אחרת. במקום לקטוף מכל ולהעביר ישר לבית האריזה, עכשיו צריך לארוז, לסדר, לקבל את הקונים. אנחנו משתפרים תוך כדי ונמשיך כל עוד הציבור איתנו והרשתות לא".
“ברגע שפתחנו את זה לעשרות חקלאים שמוכרים בחצר, כל אחד מבין את הבעיות של האחר", מדווח בן־דור, “זה נותן אפשרות להגדיל את הסל שאנחנו מציעים. אני עושה חשבון שאם בשוק הסיטונאי אני לא אקבל מספיק כסף, אני אתן לאחד החקלאים שעובד במרכז, הוא ימכור את הסחורה שלי וייתן לי יותר עבורה. אם במקום לעבוד עם חמש־שש רשתות אני עובד עם 50־60 חקלאים שמוכרים אחד לשני, זה ממש יכול לעשות מהפכה. אני רק אומר מילה ומקבל איזו סחורה שאני רוצה".
אומגה גם יודע שעם כל הכבוד ליוזמה, זה לא הפתרון לבעיה: “כולם מתלהבים, אבל ביום שייפול פצמ"ר בעוטף עזה ישתנה השיח, התקשורת תתעסק בדברים אחרים ויחזרו הימים הקשים. משווקים לא יכולים להחזיק ככה. לא יכול לעזוב את המשק בערבה ולמכור פלפל במדינת תל אביב".
“חקלאות זה אורח חיים", מוסיפה שכטר, “יש משהו יפה בלקום בארבע בוקר ולצאת לשטח. אוי ואבוי אם יחסלו את החקלאות במדינה. אנחנו לא אנשים שבוכים בגלל העבודה הקשה, אלא בגלל העושק".
התרעות פיקוד העורף