מי ישן? מי מצליח להירדם? תשאל אם אני רוצה לקום בבוקר”. כך נשמע השבוע יעקב דדון, אביה של שלי דדון ז”ל שנרצחה במאי 2014 על יד מחבל במגדל העמק, רגע לפני שערעורו של הרוצח יישמע מחר בבית המשפט העליון. “אני מתפלל כל יום לא לקום בבוקר. פשוט ככה. החיים שלנו נהרסו. הכל נהרס. אין לנו טעם לחיים האלה”.
בעיצומה של החקירה, עוד בטרם פוענח הרצח, הגיע השר לביטחון פנים דאז יצחק אהרונוביץ לבית המשפחה והודיע להורים שבמדובר ברצח על רקע לאומני. השב"כ טען כל העת כי מדובר ברצח על רקע לאומני, ולמשטרת ישראל לקח זמן להחליט. החקירה נמשכה תחת צו איסור פרסום וחליפה נעצר כשבוע ימים לאחר הרצח.
יעקב הוסיף השבוע: "הדברים של אילנה נאמרו אז, אבל היום אני מקווה שיגזרו עונש מוות למחבלים. אי אפשר אולי להכיל אותו על הרוצח של שלי, אבל זה המסר. הם לא ראויים למשהו אחר".
"חיים כי צריך לחיות"
פרקליט המשפחה, עו"ד בר דיין, מוסיף: "לחשוב שיש בכלל ערעור לאיש השפל הזה, זה לגרום למשפחה הזו צער וכאב על כאב. אני מלווה אותם, אני יודע מה הם עוברים. נכון, לכל אדם יש זכות ערעור וטוב שהיא נשמעת, אבל הרגעים האלה, ההמתנה הזו, עושים נזק נוסף למשפחה שגם ככה סובלת מאוד".
מאז הרצח עזבה משפחת דדון את הדירה שבה התגוררו. "הזיכרונות היו קשים, לא יכולנו להישאר שם", אומר האב. האם סירבה לדבר. היא פשוט לא מסוגלת. כשהיא מדברת על רצח בתה, הכל חוזר אליה בעוצמות אדירות. בני הזוג, שהיו עובדי קופת חולים, בקושי עובדים. מאז האסון הם לא מסוגלים לתפקד. "הם חיים כי צריך לחיות", אומרים קרוביהם.
"מטריד מאוד, כי זה פותח את כל הפצעים ומעלה את כל התמונות ואת הזיכרונות".
“אין רגע אחד של הקלה. זה גיהינום מה שעובר עלינו. כל חג, כל שבת, הכל נהיה יותר גרוע. החיים שלנו נהרסו. אני לא מכיר מישהו שאיבד את היקר לו מכל והזמן מרפא משהו אצלו”.
“אני לא עובד והאישה לא עובדת. אנחנו חיים ממה שחסכנו, וההתמודדות קשה”.
“אשתי במצב נפשי גרוע. היא חיה על כדורים. גם אני על כדורים, אנחנו מטופלים במחלקה לבריאות הנפש. זה אומר לך הכל לגבי מה קרה למשפחה שלנו”.
“אני לא כועס, אבל אני מרגיש שתמיד שוכחים את האנשים הקטנים, אלה שלא עושים רעש”.
“ברור. זה מחזיר אותנו אחורה ליום הרצח. הערעור הוא חסר סיכוי. זה סתם כדי להציק. זה הרצחת וגם ירשת”.
“אני יודע אבל אין לי ברירה. דבר אחד אני מייחל לו - שישב כל החיים שלו בבית סוהר ולא יראה אור יום. כשאני חושב על שלי ומה הוא עשה לה יש לי צמרמורות בכל הגוף, וזה חוזר אלי כל יום. אין יום, אין שעה או דקה שהאירוע לא עולה וצף בנשמה, והלב נקרע והנשמה בוכה. אנחנו באמת הרוסים”.
התרעות פיקוד העורף