"טרור אי אפשר להכריע רק באמצעים צבאיים ועל ידי נקיטת סנקציות. זה לא יכול ללכת בלי לשלב אותם עם יוזמות מדיניות. כאן יש לי ביקורת מאוד חריפה על ראש הממשלה נתניהו, שבשנתיים מאז צוק איתן הקפיא לגמרי את התהליך המדיני ומנסה לשכנע אותנו שאין עם מי לדבר".
"מוקדם לדעת אם היה כאן מחדל, אבל כמי שעמד בכנסת ה־17 עם חיים רמון בראש שדולה שפעלה למען הקמת גדר הביטחון, אני טוען שלא ייתכן מצב שבו תושבי חברון וסביבתה, כולל תושבי יטא, שאין להם אישורי שהייה בישראל, יחדרו אליה בקלות כה רבה", מוחה יתום. "מדינה שאין לה שליטה על אלה שנכנסים אליה ויוצאים ממנה, איננה מדינה ריבונית לגמרי. מוזר שכעת, לאחר הפיגוע, נזכרו שיש פרצות בגדר ונמצא התקציב להשלמתה".
"אני לא פוסל את ליברמן מלכהן בתפקיד שר הביטחון; הוא יכול גם להצליח, מה שיהיה לטובת כולנו", משמיע יתום, בעברו ח"כ מטעם העבודה, נימה מפויסת. "אומנם עדיף שר בעל ניסיון בתחום הצבאי, כמו יעלון, שכבר הוכיח את עצמו ובעיני היה שר ביטחון טוב, אבל במערכת פוליטית אפשר להזיז אנשים ממקום למקום".
"לחלוטין לא! בנוגע אליו בוצע מהלך קלוקל, כשנתניהו משך ומשך אותו עד שגרם לו להתפטר בעקבות ההתנהלות המשפילה כלפיו".
"יש להבין את הרקע. עמדותיו של נתניהו מושפעות הן מהתפיסה הפוליטית שעליה גדל והן מכך שהיעד העיקרי שלו זה לשרוד פוליטית. הרי ברור לו שכאשר יציג עמדות דומות לשלנו, הממשלה שלו תתפרק".
בעבר היה יתום בין המצדדים בתקיפה באיראן. כעת, הוא מסייג את דבריו: "אסור להוריד מהשולחן את האופציה הצבאית ויש לשמור אותה למקרה שאיראן, אם כל הרעות החולות בכל הקשור לטרור, תתקרב קרבה מסוכנת לפצצה גרעינית. ואם תקיפה, רצוי עם ארצות הברית, שנתניהו פגע לא מעט ביחסינו עם מדינה זו, המהווה אבן יסוד ביכולת האסטרטגית שלנו, כאשר פנה ישירות אל הקונגרס האמריקאי מעל ראשו של הנשיא אובמה".
"לחייל אסור היה לירות במחבל, שהיה שרוע על הכביש כשהוא מנוטרל. נראה לי שאת הפרשה ליבו פוליטיקאים כדי לנגח פוליטיקאים אחרים".
מסתבר שכמעט החמצנו קצין מצטיין, כשיתום, תלמיד בולט במגמה המתמטית־פיזיקלית בתיכון "טשרניחובסקי", עמד להתגייס לעתודה האקדמית בשאיפה להיות רופא. בסופו של דבר, בהשראת חבר מהשכונה העדיף להתנדב לסיירת מטכ"ל, שם היה בטירונות עם אחד, מאיר הוברמן, שנהג להשליך אולר על כל גזע עץ ולימים הוכר כמאיר דגן. לדבריו, לתשע שנותיו בסיירת הייתה השפעה רבה על חייו, ועד היום הוא רואה בתפקיד מפקד צוות שם כ"תפקיד הכי מאתגר שהיה לי".
"כי בגיל 22, כסגן משנה המופקד על 15 לוחמים, הטילו עלי לבצע משימות מעבר לגבול, בשטח אויב, מה שהיה בו אחריות רבה. אתה יודע מה זה לעבור בין שני מארבי אויב באישון לילה? זה משהו מאוד מבגר, כשלמדתי שאין גבול ליכולות המנטליות והפיזיות".
"רבין היה שר הביטחון הטוב מכולם, ליגה אחרת", מציין יתום, שפעל לצדו הן כשזה החליף את ארנס, הן מאז שכיהן ב־92' כראש הממשלה וכשר הביטחון. "אם היו לא מעט סכסוכים בין שרי ביטחון לבין רמטכ"לים, לא כך היה עם רבין, הגם שמולו היו רמטכ"לים מאוד דעתניים. כולם קיבלו אותו כאוטוריטה. בנוסף, למרות פער הגילים הרב והביישנות המפורסמת שלו, היה לו כישרון לתקשר עם החיילים. הוא היה מגיע למקומות שבהם היו פיגועים ומבקר אצל משפחות הנפגעים".
"אמירת ה'שלום, חבר' שבה נפרד קלינטון מרבין לא צמחה יש מאין. הנשיא האמריקאי ראה בו מעין דמות אב, שהייתה חסרה לו מגיל צעיר. בין השניים הייתה מערכת יחסים מיוחדת במינה עם הערכה הדדית עצומה. קלינטון, שלא שירת בצבא, העריץ את רבין גם כרמטכ"ל הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים.
"חלק מפרטי ההסכם לא התממשו בגלל בירוקרטיה מאוד כבדה, בעיקר מהצד הירדני. כשברק התמנה ב־99' כראש הממשלה, הוא הטיל עלי, ראש המטה המדיני-ביטחוני שלו, להסיר את המכשולים שבמימוש השלום. למרות לא מעט מפגשים חשאיים של צוותים משני הצדדים, זה לא הצליח לגמרי".
"בצדק! לדעתי, עד היום יש בירדן תחושה שהשלום נכרת בין בית המלוכה לבין ממשלת ישראל, לא בין העמים. זה דבר שחייבים לתקן אותו. עלינו לפעול ביתר שאת לכך שפירות השלום יהיו הרבה יותר ממשיים אצל הציבור הירדני; לא רק אצל האליטה. כאן אפשר ללמוד מהתחום הביטחוני, שבו יש מערכת יחסים מאוד יעילה הן עם הפלסטינים, הן עם הירדנים, הן עם המצרים".
נראה שזה שאבו מאזן מתעקש לא לגנות את הפיגוע הרצחני במתחם שרונה מסביר איך כל השיחות וההסכמים עם הפלסטינים נתקעו בסופו של דבר.
"אני בעצמי. רבין תיעב את ערפאת ועד יומו האחרון ראה בו מנהיג דו־פרצופי של כנופיה, שדיבר על שלום ובו בזמן הפעיל טרור. לרבין לא היה מנוס מללחוץ את ידו בטקס שהועבר לכל העולם והוצג כראשית של תהליך של התפייסות. 'אם לא תלחץ את ידו, תקלקל את כל הסמליות שבמעמד', אמרתי לו, והוא לחץ את ידי ערפאת כמי שכפאו שד ובתחושה של גועל נפש. לאחר מעשה הסתמנה על פניו הבעת הקלה. 'שימון, עכשיו תורך', אמר לפרס במין שמחה לאיד".
"ערפאת לא העריך את ברק ואת ביבי כפי שהעריך את רבין, שממנו גם פחד. לכן נזהר שלא לנשק אותו כפי שהוא נהג עם אחרים. כשרבין היה נכנס לחדר, ערפאת היה נמתח בקצה הכיסא כתוצאה מלחץ שהיה ניכר בו".
"גם אם זה לא נכנס לספר, זה קרה מול עיני בקמפ דיוויד. לאחר נתק של כמה ימים ביניהם, קלינטון הזמין את שניהם לחדר האוכל. לברק יש חוש הומור, לפעמים מוזר שלא כולם מבינים אותו. כשערפאת אמר לו להיכנס ראשון, כנראה בכל זאת מתוך כבוד, ברק השיב ואמר - 'אתה תיכנס ראשון!", אז אולי מתוך מחשבה שאיתו יוכל לנהוג כמו עם אנשיו, יעני סחבקים, הוא דחף את ערפאת פנימה".
על אנשי צד"ל כתבת שהטיפול בהם לקה מאוד בתחילה, אך השתפר עם הזמן. נראה שמאחורי ניסוח זה מסתתר מחדל שדומה לזה של מפוני גוש קטיף.
"אכן, נכשלנו בטיפול באנשי צד"ל, שעד היום יש בעיות קשות מאוד עם חלק מהם, כפי שנכשלנו בטיפול במפוני גוש קטיף. מדינה חזקה הייתה צריכה לעשות את זה אחרת לגמרי. זה שלאחר 11 שנה יש מהם שעדיין גרים בקרווילות בניצן, מהווה כישלון צורב שהוא לא לזכותה של מדינת ישראל. אני מקווה שנלמד הלקח. אם יגיע היום שבו יהיה על מתנחלים ביהודה ושומרון להתפנות, אני מקווה שההתארגנות תהיה שונה בתכלית".
יתום היה ראש מוסד מזן לא שגרתי, שהתעקש לצאת למשימות בחו"ל. "הגעתי לשם עם החינוך מסיירת מטכ"ל, שלפיו המפקדים הולכים בראש", הוא מסביר. "הבנתי שלא אדע מה חשים הלוחמים והלוחמות של המוסד אם לא אשתתף אישית במבצעים".
"היה, אבל בעיני הגיבור הוא זה שמצליח להתגבר על הפחד".
"שום פצע פתוח. אני אדם מבוגר, היודע שמי שעושה דברים לפעמים מועד. מי שלא עושה, יושב בבית ומקסימום מצייר. אין גוף במערכת הביטחון שלא היו בו תקלות, כולל המוסד, אם כי בניגוד לגופים אחרים הוא מנוע מלפרסם את הצלחותיו. הכישלון בעמאן לא היה שלי, אבל כראש הארגון לקחתי על עצמי את מלוא האחריות. אני כבר הרבה־הרבה אחרי זה".
לבד מנושאים ביטחוניים, כמו חוק המילואים, שיזם עם אבשלום וילן, עסק בכנסת גם בנושאים אזרחיים מובהקים. לאחר חמש שנים וחצי בסך הכל, פרש יתום מהכנסת במחאה על שראש הממשלה אולמרט לא התפטר בעקבות דוח וינוגרד על כשליו במלחמת לבנון השנייה. "לא רציתי להישאר במקום שבו הכיסא נחשב ונחשק יותר מהאידיאולוגיה", הוא טוען. "אז היו שהסתכלו עלי כעל מטורף כשעזבתי תפקיד של חבר כנסת עם כל ההטבות הנלוות לכך".
"יש להם סבא מטורף", הוא מצהיר בנימה משועשעת. "אני אוהב את נכדי אהבה עזה ומשתטה איתם. הם רוכבים עלי כאילו אני סוס וכשאני עושה שכיבות סמיכה, הם שוכבים לי על הגב".
"אני רוצה לקוות שביבי יביא אותנו לשלום לאחר שסוף־סוף יבין עד כמה מסוכן המצב הקיים שעלול להביא לקץ המדינה היהודית והדמוקרטית, מה שיירשם לחובתו בספרי ההיסטוריה".
התרעות פיקוד העורף