בתו סי-היימן ספדה לו: "אני לא בשם אלו שאבא שלי הפך עבורם לסמל. אני כאן להספיד את אבא שלי. קראתי לך 'שיר השירים שלי'. עוד יספרו על שנותיך האחרונות שהיו פחות יפות. היית אדם נדיר, צבעוני, זאב בודד. אנחנו בית אחר. עוד לא יודעים איפה נשב שבעה. אתה היית הבית, עשרות אלפי בתים ישירו הערב את שיריך. עשיתי כל מה שיכולתי בשנותיך האחרונות. אני רוצה להודות לאנשים טובים שעזרו במהלך הדרך. כתבתי לפני חודש שיר שנקרא 'איש השירים שלי עוזב את העולם'. תמיד רציתי לי אבא רגיל שיבוא לטקס חנוכה בבית הספר. אבא שלי היה איש השירים. חיבר עולמות והפך הכל לשיר ועוד שיר. אני כבר מתגעגעת. בתו הבכורה בילי אמרה בכאב: "זיכרון אחד תמיד הולך אעתי בגיל שש, שאלת מה אני רוצה וביקשתי - תכתוב מחזמר וכתבת באותו ערב מיזמר. שיהיה לנו ט"ו באב שמח".
צחי פודו, מוסיקאי: "השארת לנו שני דברים גדולים - את המוסיקה הגדולה שלנו ואת האהבה. היית לי אב רוחני, חבר ומורה. דחפת אותי לכל אורך הדרך. היית אדם מלווה, צנוע ומפרגן. ביקרתי אותך לפני כמה שבועות במחלקה הסיעודית בה היית בחודשים האחרונים. אמרת לי - תבוא בעוד כמה שבועות, אני רוצה לעשות פרוייקט, גרמת לי להיות המפיק המוסיקלי של שירך האחרון".
טקס הלוויה הסתיים כאשר המלווים שרו משיריו של היימן ומחאו לו כפיים.
היימן, הלך לעולמו אתמול והוא בן 82 במותו. נפטר בבית החולים מאיר בכפר סבא כשלצידו בתו, הזמרת סי היימן ונכדיו, לאחר שמצבו הבריאותי הדרדר וסבל מקריסת מערכות בעקבות חיידק אלים שפגע בו. היימן אחראי להלחנתן של מאות יצירות שהפכו נכס צאן ברזל בתולדות הזמר העברי, ביניהם "חופים", "שיר אהבה ישן" (המוכר בשם "אניטה וחואן"), "החול יזכור" ורבים אחרים. כמו כן, בשנים האחרונות הפך לסמל המאבק על שימור המוזיקה העברית הישנה.
היימן נולד בשישה במאי 1934, בעיר ריגה, בירתה של לטביה לפנינה וחיים היימן. הוא עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1939, כשהיה בן חמש. בילדותו החל לנגן בפסנתר, אך לאחר שחלה בגיל עשר בשיתוק ילדים (פוליו) עבר לנגן באקורדיון. בגיל 14, בעקבות גירושי הוריו, עבר להתגורר כילד חוץ בקיבוץ נען.
במסגרת שירותו הצבאי שימש היימן אקורדיוניסט מחליף למלחין דובי זלצר בלהקת הנח"ל בגרסתה הראשונה. בתקופת שירותו הצבאי נישא לדליה קולטון ועבר איתה לקיבוץ בית אלפא. לשניים נולדו שתי בנות - הזמרת סי ובילי היימן.
התרעות פיקוד העורף