נכון לכתיבת שורות אלה, אסון הקריסה שאירע שלשום הוביל למותם של שלושה בני אדם, ושלושה אחרים עדיין נחשבים נעדרים. רק אחרי שהאדמה התמוטטה והאבק התפזר, החלו לצוץ המספרים המאיימים הנוגעים לסוגיית עובדי הבניין בישראל. לפני האסון, מספר עובדי הבניין שנהרגו מתחילת השנה עמד על 27. בשנים 2010־2015 נהרגו 184 עובדים. באנגליה, על כל מאה אלף פועלים יש 2.6 מקרי מוות מתאונות עבודה. בארץ, לצורך השוואה, מדברים על 12 הרוגים לכל 100 אלף.
"כמה תיקי משטרה נפתחו בגלל אותם מקרי מוות?" תוהה עו"ד גדיר ניקולא, מנהלת סניף נצרת ורכזת תחום עובדים ערבים בארגון "קו לעובד". "87 תיקים. למה? אין לנו הסבר וגם לא תשובה לשאלה מדוע הפרקליטות הגישה על אותן שנים רק 11 כתבי אישום".
מה היו תוצאותיהם של כתבי האישום?
"מגוחכות. אין שום הרתעה. קנסות של 6,000 שקל בגין אובדן חיים. הכתובת של האסון הייתה על הקיר, ויותר מזה, הכתובת עדיין על הקיר. אסונות ימשיכו לקרות, אלא אם כן המדינה תתפכח. החברות ימשיכו לעשות מה שבא להן כל עוד אין שוטר בשטח ואין דיין".
תקנים לא מאוישים
במדינת ישראל יש 17 מפקחים שמופקדים על אכיפת הבטיחות בענף הבנייה. 17 איש שאמורים לסייר ב־13 אלף אתרים מוכרים. מבקר המדינה כבר התריע בעבר שביקור של מפקח הוא אירוע שמתרחש פעם בכמה שנים, הרחק מההספק הרצוי.
"לצערי, בשנים האחרונות המשרד הרלוונטי לפיקוח על הבנייה לא תפקד או תפקד בצורה חלקית", מסביר ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת. "זו לא הייתה בעיה של משאבים. אתה מכיר מערכת שמשאירה 22 תקנים לא מאוישים כבר יותר משנתיים? זו רשלנות. מדוע התקנים האלה לא מאוישים?".
ח"כ אלאלוף, איש מפלגת כולנו, היה מהפעילים בנושא הבטיחות בבנייה מאז היבחרו לכנסת, ועם חבריו למשכן אייל בן ראובן מהמחנה הציוני ועבד אל־חכים חאג'־יחיא מהרשימה המשותפת, העביר תיקון לחוק הפיקוח על העבודה. התיקון מעניק למפקח על הבנייה סמכות לסגור אתר שהתרחשה בו תאונה קשה עד לתיקון הכשלים.
בינתיים עבר נושא הפיקוח ממשרד הכלכלה למשרד הרווחה, שאליו נכנס לאחרונה השר חיים כץ. אלאלוף שוחח עם כץ מיד אחרי האסון ברמת החייל, והשניים אמורים להיפגש מחר לישיבה דחופה של ועדת העבודה כדי לדון בסוגיה המדאיגה.
אתמול זימן השר כץ את עובדיו לדיון חירום בנושא. בין הנוכחים בלשכה היה גם זאב דיבסק, מנהל תחום בכיר בטיחות הציבור במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה. דיבסק היה מאלה שהציגו את הבעייתיות בשטח בפני השר. "אומנם יש תקנים למפקחים, אבל יש קושי לגייס את האנשים. מפקחי עבודה צריכים להיות בעלי רמת השכלה גבוהה", הוא אומר. "מהנדסי בניין או הנדסאי בניין שמקבלים שכר בדירוג הממשלתי שמסתכם עם פרמיות בכ־10,000 שקל ברוטו, וזו בושה. למחוז ירושלים התקבלו שני מפקחים חדשים. אחרי שהשניים ערכו בדיקה בנושא השכר, הם אמרו: 'תודה רבה, אנחנו לא איתכם'. ועדיין אנחנו באמת מנסים למצוא כל דרך, כל רעיון או הצעה שיכולים לשפר את האפקטיביות".
מה אתם עושים?
"אנחנו מתמקדים במקומות היותר בעייתיים, הוספנו פרמטרים. סגירת אתר בנייה ל־48 שעות במקרים של מוות או תאונות קשות. על פי פרשנות של המחלקה המשפטית מתחילת השנה, אם אנחנו מגלים ליקויים בטיחותיים חמורים, יש בסמכותנו לסגור אתר בלי מגבלה של זמן. תחשוב איזה נזק נגרם למבצע שצריך לעמוד בלוחות זמנים, והיו מקרים שסגרנו".
רק שעם כל הכבוד לדיבסק, הוא מודה שהוא כבול בגלל כוח אדם דליל, ואת מפקחיו הוא לפעמים נאלץ לשלוח באוטובוסים מאחר שבכל המחלקה יש חמישה כלי רכב שמתזזים בכל הארץ.
"לצערי, האירוע הנורא ידרבן את כולם לעשות יותר", ח"כ אלאלוף משוכנע. "לא נשכח את מה שקרה. אנחנו לא נוותר ולא ויתרנו. קיימנו דיונים, הכנסנו חוק חדש שאמור להתמודד עם חלק מהבעיה. המצב הנוכחי לא יכול להימשך. 3־4 כתבי אישום בשנה, ואין שלילת רישיון מאף קבלן בעשור האחרון. זה פשוט אומר שכרגע אין הרתעה".
כמו מגדל בבל
הבוקר, בבית הדין האזורי לעבודה, ייפתח משפטו של ראובן בן שמעון שנתבע על ידי חברת שיכון ובינוי, מקבוצת אריסון. בן שמעון, שהיה מבכירי מחלקת הבטיחות בחברה, הקים את דף הפייסבוק "הפורום למניעת תאונות עבודה", ובו הוא מנסה להציף את הנושא הבעייתי.
"הקמתי את הפורום, והוא אחד הגורמים שבזכותם התחילו לדבר על שמות ההרוגים בתאונות", מספר כעת בן שמעון. "עד לפני שנה אם היה נהרג פועל באתר, היו שמים אותו בתוך שקית ניילון ומפנים באמבולנס. אחרי שעה היו חוזרים לעבוד כרגיל. רוב העובדים שנהרגים ונפצעים הם ערבים, עובדים זרים, אריתריאים. אנשים ממעמד כלכלי־חברתי נמוך, אבל גם להם יש שמות. מג'די סאלם, בחור מהצפון, למד רפואה ברומניה. לפני קבלת התואר חזר לארץ כדי לעזור להוריו במימון הלימודים. הוא הגיע לאתר הבנייה וביום הראשון נפל מפיגום ומת. ההורים שלו טסו לרומניה וקיבלו את תעודת הסיום בשמו. אני לא רק מתריע, אני מניח למשרדים הממשלתיים את הנתונים על מגש של כסף. קריסה של עגורנים, תאונות עבודה. הם נאחזים בטענה שאין מספיק כוח אדם לטיפול. נראה שהרשויות הרימו ידיים בהגנה על העובדים".
שלשום, לאחר האסון ברמת החייל, הגיע לזירה גם אסף אדיב שמשמש מנכ"ל ארגון העובדים "מען", ממרכיבי הקואליציה במאבק בתאונות בניין. "אם אני קבלן שיש לו 27 עובדים שנכנסו בבוקר לאתר, אני יודע איפה נמצא כל אחד מהם", אומר אדיב. "יש פה סיטואציה שאתרי הבנייה הם מגדל בבל. עשרות עובדים שאף אחד לא יודע מי הם. פלסטינים, זרים, עובדי קבלן. זו אנרכיה שלא מתאימה למאה ה־21. הרי יש פה באירוע אלמנות. מה יהיה איתן? יתנערו מהן. לתפוס את האחראים זה יהיה כמו לתפוס סבון. ברמה מסוימת זה מתנהל כמו מדינת עולם שלישי".
מעניין לבחון כיצד תשפיע הטרגדיה שקרתה ברמת החייל על מצבם של אותם עובדים שקופים. האם כמו שקורה לא פעם בארצנו הקטנטונת, אחרי שבוע נשכח ממה שקורה בשוליים הרכים? "מי שיודע שעוצמים לו עין על הפרת חוקים, והוא יוצא ללא ענישה כשחיים של אחרים נגדעים, יתחיל לעצום עין על בטיחות ולא רק של עובדים", משוכנעת עו"ד ניקולא. "זה הרי לא יעצור אצל הפועלים הערבים השקופים, זה יגיע לכולנו".
מהתאחדות בוני הארץ נמסר בתגובה: "בדיקה ראשונית של ההתאחדות מעלה כי בפרויקט זה מונו אנשי מקצוע, ובכללם מהנדסים ומומחים אחרים, שהיו אמונים על התכנון ההנדסי ועל הפיקוח, ובכל זאת אירעה בו תאונה קשה זו. לכן לא ניתן בשלב זה להעריך אם האשם באירוע קריסת החניון ברמת החייל מקורו בתכנון לקוי, ברגולציה או פיקוח שאינם מספקים. עמדתנו הייתה ונותרה כי בכל אירוע שבו התגלתה הפרה של החוק על ידי בעל מקצוע, יש למצות עמו את הדין. בהתאם, מן הראוי להמתין לביצוע הבדיקות המקצועיות שיחשפו את הסיבות לאירוע זה, ורק לאחריהן ניתן יהיה לקבוע את הכשלים האמיתיים שהביאו לאסון".