בתחילת השנה החולפת מעטים שמעו על רחלי רוטנר, אופק בוכריס עוד חלם על עתיד צבאי מזהיר, ענבל אור שייטה על גג העולם ושידרה עסקים כרגיל, והילי ושירי סובול עוד חיו זו לצד זו, רבות ומתקוטטות כדרכן של אחיות צעירות. הם ורבים נוספים היו לגיבורים הראשיים – לעתים בעל כורחם, לעתים ללא הילה שמרחפת מעל ראשם - של הפרשיות והאירועים הדרמטיים והמתוקשרים שעיטרו את חיינו בתשע”ו, והפכו אותה לאחת השנים הסוערות שידעה מדינת ישראל.
אלא שיוצרי הסדרה המשיכו לנבור בפצע המוגלתי, להעלות עדויות חדשות ולהציג חשדות שהציבור הרחב לא נחשף אליהם.
היוצרים עוררו ויכוח ציבורי נוקב, ומערכת המשפט מצאה את עצמה בעין הסערה, נתונה להתקפה. הם העלו את השאלה: עד היכן אפשר למתוח את גבולות היצירה?
תיק זדורוב נסגר, אבל בארץ מסתובבים יותר ויותר אנשים שמשוכנעים שבתא בית הסוהר יושב האדם הלא נכון. נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור
כתבה על הרעש שנוצר. “גם היותה של סוגיה בעלת תהודה ציבורית או תקשורתית אינו בגדר עילה משפטית לקיום דיון נוסף”.
שוטר וחיילת ירו באריתראי מטווח קצר, ותשעה אנשים נוספים ערכו בו לינץ'. מעשה הלינץ' תועד במצלמות האבטחה. זרהום מת בבית החולים, ובגופו התגלו שמונה קליעים.
הבקשה נדחתה, ובהחלטה נכתב: “האסיר תופס עצמו כקורבן, עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, מתנהל עדיין בצורה כוחנית ועסוק בעצמו, בצרכיו, בהפסדיו ובמחיר שהוא ומשפחתו שילמו בלבד. גם לאור שאלות הוועדה, לא הביע האסיר חרטה או אמפתיה כלפי נפגעות העבירה, אלא חזר וציין את המחיר הכבד שהוא שילם ומשלם”.
פרקליטי הנשיא לשעבר ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט החזיר את הדיון לוועדת השחרורים כדי לדון בחוות דעת חדשה מטעם הרשות לשיקום האסיר. ארבעה חודשים לאחר מכן, ב-4 באוגוסט, שוב הגיעה בקשתו של קצב לוועדת השחרורים ונדחתה פה אחד. הפעם נכתב בהחלטה: "בדבריו ניכרו ניצנים ראשונים של הבנה לחלקים ולפגמים באישיותו אשר הובילו אותו לידי ניצול אחרים ... ואולם לדעת חברי הוועדה עדיין לא הושלם התהליך”. בגיל 70, הנשיא לשעבר - והמורשע באונס בהווה - ממשיך לסמן איקסים על הקיר בתאו.
אור, בת ה-40, תויגה כאשת עסקים מצליחה, ככוהנת הנדל”ן וקבוצות הרכישה, שמציגה מיזמים גרנדיוזיים ממשרדיה המפוארים במגדלי עזריאלי.
אבל בועת האידיליה התנפצה בפברואר השנה, בעקבות חקירה שנערכה ברשות המסים והעלתה חשד להעלמות מס. צו הקפאה הוטל על נכסיה האישיים. כמה מלקוחותיה התעוררו אף הם וטענו שאור רימתה אותם במצגי שווא ובמידע מוטעה.
באפריל הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לפירוק החברות שבבעלותה, והוצא נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ. בתחילת אוגוסט נתן בית המשפט צו לפירוק כל החברות של אור. לאורך החודשים שחלפו מאז נחשפה הפרשה, כל הופעה של אור בבית המשפט הפכה לדרמה תקשורתית שפותחת מהדורות. עורכי דין מתחלפים, שלי נרקיס, שכונה בתקשורת מלך השוק האפור, ביציע הכבוד - אבל הזוהר שאפיין פעם את הסינדרלה מבאר שבע היה כלא היה.
זה היה אמור להיות סיפור הצלחה ציוני, ממש כמו שכתוב בספרים. אופק בוכריס, יליד קריית גת, בוגר מדרשיית נעם - המכינה הקדם-צבאית - התגייס לגולני. לאורך כל הדרך מגיוסו רשם בוכריס קידום עקבי ומרשים בסולם הדרגות: מג”ד 51, מפקד יחידת אגוז, מפקד חטיבת גולני, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לאורך רוב הזמן עיטרו את כתפיו דרגות תת-אלוף.
נוכח התפנית במסלול חייו של הקצין המעוטר, רק מעטים יזכרו כי ב-2002 הוא זכה לצל”ש מהרמטכ"ל דאז, שאול מופז, אחרי שספג ארבעה כדורים בעת פשיטה על מעבדות נפץ בשכם.
הפעם נכנס הצל לחיינו באמת. מי שחשב שזה יעבור בסוף, לא קרא נכון את המפה. נכון להיום, יש לדף שלו בפייסבוק 254 אלף לייקים. לשם ההשוואה - ליצחק (בוז’י) הרצוג, מנהיג האופוזיציה, יש 125 אלף. זה מספר יפה, אבל רק חצי.
אולי בימים אחרים רבים היו בוחרים לעמוד לצדו של בגין, שזכויותיו ידועות, אבל מי רוצה לצאת היום נגד הצל? הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
רוטנר סיפרה שבמסיבת הפרישה של מגל מעולם התקשורת הוא אמר לה: “כל הזמן שעבדנו יחד הייתי חרמן עלייך” ולא חסך בתיאורים. מגל לא הכחיש. הוא הסביר שיש דברים שנאמרים בין ידידים והוא לא היה חוזר עליהם.
המשטרה, שחקרה את התנהלותו של חבר הכנסת היוצא, קבעה כי לא התגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות מין - ובפברואר הודיעה פרקליטות מחוז תל אביב על סגירת התיק.
מגל נצפה לאחרונה בתחום היזמות, ואת רוטנר, שעזבה בינתיים את "וואלה!", תוכלו לפגוש על המסך הקטן בתוכנית “החפרנים” וכמובן בפייסבוק, שם היא עדיין מנהלת עימותים חזיתיים.
הפילוג החברתי והפוליטי בארץ תפח בפרשה זו לממדי ענק, ולא נשאר בעל תפקיד שלא השתתף בערבוביה: ראש הממשלה, שר הביטחון, פעילי ימין ושמאל. כל אולם - סולד־אאוט. לא משנה מה יהיו תוצאות המשפט, כנראה אף פעם לא תהיה הכרעה בסוגיה: האם אזריה פעל כחייל מסור שנטרל מחבל מחשש שיש עליו מטען חבלה או כחייל שמינה את עצמו לשופט ותליין.
“לכל הזווידות, והכחלונים, הש”סניקים מחד והקשת המזרחית מאידך והיללנים המקצועיים מהמזרח: בפעם הבאה שיהיה לכם התקף לב, ותרו על הצנתור ושימו רגל של תרנגולת על הראש – תרופת הסבתא שלכם”. לא ברור איך אורשר המנוסה חשב שהפוסט - ומה שקראתם היה רק ציטוט קטן ממנו - יעבור בשלום. הרי אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תרבות, ימין נגד שמאל, מזרחים נגד אשכנזים, חילונים מול דתיים, אליטיסטים מול עמך.
שרת התרבות מירי רגב נתנה לו אפס בסולם האישי שלה, ואפילו ראש הממשלה נתניהו אמר כי לאדם בעל דעות חשוכות וגזעניות מסוג זה אין שום מקום בשידור הציבורי בישראל. גינויים וצעקות קמו מקיר לקיר. בתחילת החודש שעבר פרסם אורשר התנצלות כדי לכבות את השריפה. “צר לי אם פגעתי במישהו ואני מתנצל לפני כל אלה שהבינו אותו אחרת ממה שהתכוונתי אליו". המבקר שב לתפקידו בתחנה הצבאית.
היה ספק אם המצרי בכלל יופיע, ובסופו של קרב טעון פוליטית וספורטיבית הוא עלה על המזרן וקיבל על הפתיחה איפון לתפארת. ששון היה יכול לזרוח משמחה לאידו של המפסיד, להוציא את כל הרגשות החוצה, אבל הוא בחר לרדוף אחרי המצרי כדי ללחוץ את ידו. התמונה של היד המושטת, מול הסירוב של המתחרה, שווה יותר מאלף שגרירים.
על פי כתב האישום, ב-18 בפברואר, סמוך לשעה אחת בצהריים, הצטייד ערן בכפפות ובשני סכינים, ומשעדכנה אותו חברתו שירי כי אחותה הילי נמצאת איתה בביתן, בשכונת נחלת יצחק בתל אביב - הוא הגיע למקום. בחדר המדרגות דקר את הילי למוות ביותר מ-130 דקירות. שירי התקשרה למוקד המשטרה וטענה שמישהו שאינה מכירה, כנראה ערבי, דקר את אחותה. באותן דקות הסתתר ערן בחדר של אמן.
בחודש שעבר שוחררה שירי למעצר בית והיא אמורה להסתובב עם אזיק אלקטרוני.
זו לא הייתה השנה של יוניליוור ישראל, החברה שמייצרת ומשווקת מוצרי צריכה שהרבה מהם אנחנו פוגשים על בסיס יומי – מוצרים של תלמה, קנור, ליפטון וכו'. 2,500 עובדים יש לה רק כאן, בארץ. אבל מה לעשות - גם אימפריות נופלות בקטנות. בתחילת אוגוסט התברר שהיה זיהום בקווי הייצור של "קורנפלקס אלופים" ו"דליפקאן" והחל להיווצר מחסור בחנויות. בחברה הכחישו בהתחלה את הבעייתיות, אחרי זה הודו שהיו תקלות, אבל הסבירו שהמוצרים לא יצאו אל השוק כלל.
את תוצאות המשבר תוכל חברת הענק לדעת רק אחרי שתקרא ותלמד את המספרים בסוף השנה.
מהירי נהרגו אלון בקל, ממנהלי הבר, ושמעון רואימי, שבא לחגוג את יום הולדתו עם חבריו. כוחות משטרה גדולים הגיעו במהירות והחלו לסרוק את הרחובות הסמוכים בניסיון לאתר את המחבל הבורח. הסברה הייתה כי הוא מסתתר באזור שכונת רמת אביב, שם עבד בעבר.
את החתן אנחנו מכירים היטב מפרקים אחרים. את הכלה קצת פחות, אבל יש לה היסטוריה; היא אם לשישה ילדים, סבתא ל-11 נכדים, שמועות גרסו שהיא בתם של כוכבי הקולנוע האיטלקים מרצ’לו מסטרויאני וסופיה לורן, אחת מבנותיה מתמודדת עם אנורקסיה - ואחרת סיפרה בתקשורת לא מזמן על התמכרותה ארוכת-השנים לסמים ולאלכוהול.
הילדים של תבורי לא מרוצים מהשידוך, אביהם סיפר שהם הצמידו לו חוקר פרטי, והיו שטענו שהכלה "כישפה" את החתן. הקשר המשפחתי הגיע עד לפיצוץ וניתוק.
תבורי ובאומן התחתנו בבית העירייה באמסטרדם, ובחודש שעבר ערכו מסיבה בתל אביב. רוב ילדיהם בחרו להיעדר. בראנג’לינה, גרסת המזרח התיכון, רק הרבה יותר עסיסי.
סטטיק (25) לעומתו, היה די אלמוני. הוא נולד בחיפה, אומץ בן ארבעה חודשים, החל לשיר בגיל 15 - ואת הפריצה לא עשה במסלול הפלייליסט השמרני, אלא ברשתות החברתיות, כשהוציא את השיר “דוביגל”, שמפה לשם הגיע למיליוני צפיות.
החיבור בין שני הצעירים יצר משהו אחר, טרי, שכבר אי אפשר להתעלם ממנו. ימים יגידו אם מדובר בתופעה חולפת או בתחילתה של תנועה. הכותב מנוע מלהביע את דעתו ותקוותו.
התרעות פיקוד העורף