לא תמיד זה היה כך. בשנות ה־90, עם פתיחת המכללות, אופיינה המערכת בגידול משמעותי במספר הסטודנטים. קצב הגידול השנתי במספר הסטודנטים הכללי עמד אז על 8.1% בממוצע לשנה. קצב הגידול בקרב לומדי התואר הראשון היה אף גבוה יותר - 8.7% בממוצע לשנה. שנות האלפיים, לעומת זאת, כבר עמדו בסימן האטה בקצב גידול הסטודנטים, שהתייצב באותן שנים על כ־3.5% לשנה.
בשנים האחרונות אנו עדים להאטה משמעותית נוספת בגידול במספר הסטודנטים לתואר ראשון בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה. הגידול בכלל המערכת עומד על 0.2% בלבד, והוא חל בעיקר בתארים המתקדמים. בתואר הראשון נהיה עדים לירידה של 0.6%, שרובה מתרחשת בקרב הלומדים באוניברסיטאות, כולל האוניברסיטה הפתוחה. ונשאלת השאלה - מה גרם לירידה באטרקטיביות של הלימודים לתואר ראשון בקרב הצעירים בישראל?
"במגזר הפרטי - השכר, התנאים וההתקדמות הם נגזרת של הניסיון של העובד וכישוריו, ולא נגזרת של השכלתו", מסבירה מיכל דן־הראל, מנכ"לית חברת מנפאואר, "הניסיון העסקי שבן אדם מביא איתו הוא הרבה יותר רלוונטי. תואר ראשון לא מבטיח עבודה. כדי למצוא משרה, המעשיות היא החשובה".
"לא כדאי. גם אם אדם צובר ניסיון מעשי ומצליח לבנות את עצמו בשוק התעסוקה, מתישהו חסרונו של תואר ראשון יהפוך להיות גורם מעכב. מה עוד שמעסיקים רבים המחפשים לאייש תפקידים בתחומים משרדיים כגון שיווק, תפעול, ביטוח, בנקאות טלפונית ונציגי שירות מעדיפים פעמים רבות בוגרי תואר ראשון. ההנחה היא שהלימודים האקדמיים הקנו לעובד יכולת להתמודד עם תכנים, שיטות למידה, אנגלית ברמה נאותה, ידע כללי וכישורים נוספים שיקלו עליו להתמודד עם התפקיד. כיום יש מגמה גם בתפקידי תעשייה מסוימים, כגון הפעלת קווי ייצור, להעדיף בוגרי תואר ראשון. ההנחה היא שבוגרי תואר ראשון יוכלו להתמודד עם מכונות מתוחכמות ועם האנגלית הנדרשת. היום, כדי להפעיל מכונה, העובד לא נדרש לסובב גלגל. המכונות הן דיגיטליות וקו הייצור מתוחכם".
מאז המחצית השנייה של שנות ה־90 חלה מגמה דרמטית נוספת בבחירותיהם של הסטודנטים החדשים, שיותר ויותר מהם העדיפו את לימודי מדעי הטבע והטכנולוגיה על פני מדעי הרוח והחברה. כך עלה בהתמדה חלקם של הסטודנטים שבחרו במקצועות המתמטיקה, מדעי המחשב, ההנדסה ומדעי הטבע והוא התייצב כיום סביב ה־28%. אחוז הלומדים במדעי החברה והרוח, לעומת זאת, יורד בהתמדה. בעוד בשנת תשנ"ז (1996־1997) עמד שיעור הסטודנטים בתחומים אלו על 44%, הרי שבפתח שנת הלימודים הנוכחית - 20 שנה אחרי - הוא עומד על כ־25%.
זאת ועוד: בתשנ"ז למדו כ־24% מהסטודנטים לתואר ראשון את אחד ממקצועות המתמטיקה, מדעי המחשב, מדעי הטבע או ההנדסה. אחוז התלמידים בתחומים אלו עלה בהתמדה עד שנת תשס"ב (2002), שבה הוא הגיע אף מעבר לרף ה־30%, ירד במעט בשנים שלאחר מכן ואשתקד, תשע"ו, עלה ל־29.4%. אחד ההסברים לכך הוא שהתנודות המאפיינות את ענף ההייטק באות לידי ביטוי בנתוני הסטודנטים הרב־שנתיים: בשנים שבהן הביקוש מצד התעשייה לכוח אדם אקדמי בתחומים אלה גדל, גם אחוז התלמידים במקצועות אלה עולה. בתשס"ב, למשל, הגיע שיעור תלמידי מקצועות המתמטיקה ומדעי המחשב ל־8.3% מכלל הלומדים לתואר ראשון. בשנים שלאחר מכן נרשמה ירידה במספר הסטודנטים, ובתשע"ו מספרם הגיע ל־6.7% מכלל הסטודנטים. שיעור לומדי ההנדסה יציב פחות או יותר בשנים האחרונות ונאמד ב־18% מכלל הלומדים לתואר ראשון.
קיריל שרברמן, חוקר במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, לא מתפלא על נתוני התנודתיות בביקושים. "השוק בימינו", הוא טוען, "מאוד דינמי. הדרישות משתנות בפרקי זמן קצרים. צעיר שנכנס היום לשוק העבודה צריך להכין את עצמו לתהליך למידה מתמשך. הוא גם צריך להבין שהציפייה שלו לעסוק בתחום שיהלום בדיוק את מה שהוא למד היא לוקסוס. לכן, אם אין לו נטיות ברורות למדעים המדויקים, כדאי לו ללמוד תחומים יותר אוניברסליים, שאפשר לעשות בהם אחר כך שימוש מגוון".
השכלה לא תרמה לצמיחה
מתחילת שנות ה־90 גדל מספר הלומדים לתואר ראשון ביותר מפי שלושה עד תחילת העשור הנוכחי. בנוסף, מערכת ההשכלה הגבוה מתגאה בהרחבת הנגישות להשכלה גבוהה בקרב האוכלוסייה המתגוררת בפריפריה. אשתקד, תשע"ו, 24% מהסטודנטים לתואר ראשון למדו במוסדות בדרום ובצפון הארץ. לעומת 9% בלבד שלמדו כך בשנת תש"ן (1990). החוקר גלעד ברנד ממרכז טאוב מתבונן בנתונים הללו באופן מורכב. "השכלה גבוהה חשובה לפרט מאחר שהיא נדרשת כדי להתחרות על משרות במשק, אך השאלה המעניינת היא אם השכלה תורמת לעלייה בצמיחה, כלומר מגדילה את סך העוגה במשק או שמא היא רק כלי הקובע כיצד תתחלק העוגה בין האנשים".
התרעות פיקוד העורף