"זו הרגשה נפלאה, אין מילים טובות יותר לתאר את התחושה", כך מספר דן ליאני, אחד מ־70 נכי צה"ל שיסיימו היום (חמישי) את "אומץ בתנועה", מסע רכיבה מאתגר על אופניים בן חמישה ימים ברחבי ישראל, מירושלים ועד אילת. "לרכוב במרחבים האלה בכבישים, בקבוצה גדולה, עם לא מעט חברים חדשים מקנדה ומארצות הברית, זה לא פשוט - וזה כל הקסם".
ליאני (52) התעוור במלחמת לבנון הראשונה, בעת ששירת בחטיבת גולני, בעקבות פציעה שספג מפגיעה של פגז במהלך כיבוש נמל התעופה של ביירות. את תקופת השיקום שלו הוא זוכר היטב: היא התחילה בכלל במשחק "כדור שער", ענף ספורט שבו משתתפים עיוורים ולקויי ראייה. לאחר זמן מה החל לשחות, עד שקיבל לידיו אופני רכיבה מיוחדים לעיוורים, אופני "טנדם". 25 שנה אחרי הפציעה הקשה עבר ליאני ניתוח מיוחד ומסובך, שהחזיר לו את מאור עיניו. לראשונה הוא זכה לראות את אשתו ואת ילדיו, אבל כמה חודשים לאחר מכן גופו בגד בו, והוא התעוור שוב. למרות הקושי, רוח הלחימה הפנימית של ליאני לא גוועה, והוא סיים את התואר הראשון שלו בעבודה סוציאלית ואת התואר השני בלימודי אסלאם והמזרח התיכון, התקבל לעבוד על מחקר במשרד ראש הממשלה ועובד היום כעוזר יו"ר מחוז ירושלים בארגון נכי צה"ל.
"אני מתאמן די הרבה ובכושר טוב, ולכן הרכיבה לא הייתה מסובכת עבורי", מספר ליאני. "בדרך כלל המסע הזה הוא מיצוי של מאמץ לאורך כל השנה באירועים שאנחנו משתתפים בהם. המאמץ קשה, אבל, לשמחתי, הייתה אווירה מצוינת. המפגש עם הרוכבים האחרים נותן המון, כי אתה מרגיש את ההערכה של האנשים הללו כלפיך".
זו השנה השביעית ברציפות שליאני משתתף במסע הזה, והוא כבר מסמן את היעד הבא: חצי מרתון. "בכל התחנות בחיי היה סיפוק עצום, כי אנשים העריכו אותי לא בגלל הפציעה, אלא בזכות המאמץ שעשיתי".
בגשם זלעפות
מסע "אומץ בתנועה" נערך זו השנה התשיעית ביוזמת בית הלוחם קנדה, כדי להציג לפני קהילות בעולם את לוחמי העבר של צה"ל, שנפצעו במלחמות ישראל או בשירותם הצבאי, ולגייס תרומות לשיקומם. ארבעה בתי לוחם, מרכזי שיקום עבור נכי צה"ל, משתתפים במסע הנוכחי. מאחורי בתי הלוחם עומדת עמותת קרן נכי צה"ל, שהקים ארגון נכי צה"ל כדי לגייס משאבים בארץ ובחו"ל לבניית בתי הלוחם ולתחזוקתם. במסע הזה הצליחה העמותה לגייס לא רק כספים, אלא גם להראות כיצד לוחמי העבר פורצים גבולות, בעיקר מנטליים.
נוסף לנכי צה"ל, השתתפו במסע גם 100 רוכבי אופניים קנדים ואמריקאים. המסלולים חולקו לחמישה מקטעים שונים לפי דרגות קושי: החל מ־35־40 ק"מ ביום וכלה ב־120 ק"מ ביום. במהלך ימי הרכיבה לקחו נכי צה"ל את האורחים מקנדה ומארצות הברית לבקר באתרי מורשת ותיירות מוכרים ובבסיסי צה"ל וסיפרו להם את סיפורי הגבורה והשיקום האישיים שלהם.
"זו גאווה גדולה עבורנו ש'אומץ בתנועה' ממשיך לזכות להתעניינות הולכת וגוברת מצד רוכבים רבים מחו"ל", אומר משה שמא, מנהל קרן נכי צה"ל. "המחויבות של בית הלוחם קנדה והתומכים הקנדים כלפי נכי צה"ל מרגשת אותנו בכל פעם מחדש. כיום יש בישראל יותר מ־51 אלף נכי צה"ל, ואנו שמחים שזכינו לסייע ולו במעט בשיפור איכות חייהם של הלוחמים האמיצים האלה".
הקנדים והאמריקאים שהצטרפו למסע היו בטוחים שהם מגיעים לישראל לטיול אופניים שליו בנופים המרהיבים שבין ירושלים לאילת. אלא שכבר ביומו הראשון של המסע הם הבינו שהרכיבה מפרכת יותר ממה שציפו, בעיקר כשביום השלישי של המסע נאלצו לרכוב בגשם זלעפות.
אל הקסם שבפיתולים בין ירושלים לאילת הצטרף גם רן בן עטיה (30), ששירת בתור קצין בחטיבת הנח"ל ונפצע במבצע צוק איתן, ביומו השלישי, מכדור חודר שריון שנורה בידי צלף. הכדור פגע בידו, חדר לירך שלו ועצר במרכז האגן. במשך תקופה לא פשוטה של החלמה הרופאים לא הוציאו את הכדור מגופו של בן עטיה מחשש לגרום נזק גדול יותר. לאחר שהכאבים לא פסקו, והבדיקות הראו שהקליע עלול להתפוצץ בכל רגע בגופו, הוחלט לבצע ניתוח דחוף להוצאתו. הניתוח התבצע ללא ציוד חשמלי, כדי למנוע פיצוץ, ולביצועו נאספו המומחים הכי גדולים. אלו הגיעו למסקנה שמי שיבצע אותו יהיה מנתח שילבש שכפ"צ וישלוף את הכדור בפינצטה. במהלך הניתוח בן עטיה איבד דם רב ועבר החייאה, אך לבסוף חייו ניצלו. למרות הקשיים שבדרך, בן עטיה מודה שהאופניים הפכו חלק בלתי נפרד ממנו ואף כלי הנשק שלו.
בעת הרכיבה בעליות הקשות לירושלים רוח הלחימה של בן עטיה כקצין בנח"ל מוכיחה את עצמה שוב. "הדרך מאתגרת בעלייה לירושלים, והיא לא פשוטה בכלל גם לרוכבים מנוסים", מספר בן עטיה. "ביום שני רכבנו לאורך ים המלח בכביש 90, הוספנו לעצמנו צ'ופר ועלינו למצוקי דרגות. מדובר בשישה קילומטרים של עלייה תלולה מאוד, וזה היה פשוט כיף. האתגר הבא הוא להשתתף ב'איש הברזל' באילת בינואר הקרוב, כי כשאתה רואה את העיוורים רוכבים, אתה אומר לעצמך: 'אם הוא יכול, אז גם אני יכול'".
מהי ציונות
סעדיה בנימין (68) הוא אחד מוותיקי המסע ומהמבוגרים שבין המשתתפים. הוא מודה שהוא אוהב יותר את הפסקות השתייה והאוכל במסע, אבל לא בזכות המנוחה, אלא בזכות ההזדמנות לשבת עם האורחים מחו"ל וללמד אותם מהי ציונות. "היום הראשון היה מאוד אתגרי", הוא מספר בחיוך, "לקראת סוף הרכיבה של היום הראשון, בעשרת הקילומטרים האחרונים, היו עליות מאוד קשות, ושם הייתה נקודה מאוד לא פשוטה. בסופו של דבר התגברנו על הנקודה הזאת ואני שמח".
לפני 50 שנה התגייס בנימין לצה"ל ליחידה קרבית. שלושה שבועות לאחר תחילת הטירונות נפצע מקליע שירה מפקדו בשוגג במהלך שיעור נשק. הכדור פגע בעורק הראשי ברגלו השמאלית של בנימין, ואחרי ארבעה ימים של ניסיונות להציל את חייו נאלצו הרופאים לכרות את רגלו, הוא איבד דם רב והיה על סף מוות.
למרות נכותו, כבר 15 שנה בנימין לא יורד מהאופניים. "הפעילות הספורטיבית הזאת מאוד חשובה לנו, הרוכבים", הוא מספר. "מעבר לזה שאנחנו מאוד נהנים, המפגש עם הקנדים חשוב. התרומה שלהם חשובה, וגם כיף לנו מאוד להיות חלק מהעניין הזה כי בסוף הכסף מגיע לשיקום של צעירים מאיתנו", הוא מסכם.