"התחילה אזעקה", ממשיך שניידר בתיאורו, "קמנו מהר, פתחנו את החלונות וראינו את היישוב מלא עשן. הערנו את אבא שלי, זה היה מאוד מבלבל. התחלתי לרעוד. אתה פשוט לא יודע מה קורה. רצנו החוצה, אמא שלי כבר כיבתה את האורות וסגרה את הגז. התלבשנו, לקחנו את הכלבה ופשוט ברחנו משם".
אחותו ומשפחתה שגרים גם הם ביישוב, נפגשו במקום האיסוף שאליו הגיעו כוחות הצלה שפינו את התושבים לשני יישובים סמוכים. "נסעתי ליישוב עופרים, בו התושבים ארגנו בשבילנו את המתנ"ס. בני נוער של היישוב צוותו לכל משפחה מחלמיש משפחה מקומית שאירחה אותה למשך השבת", שחזר שניידר הבן.
"שם התחלנו להבין שכל היישוב עולה באש. לא ישנתי כל הלילה. העובדה שיצאתי בלי לקחת כלום, והעובדה שלאורך כל השבת לא הייתה לי דרך להתעדכן מה קרה לבית וליישוב שבו נולדתי וגדלתי, הוציאה אותי מדעתי".
שניידר מעיד כי "כל השבת עברה בין בכי להלם. לפי מה שהבנתי, הבית שלנו ושל אחותי לא ניזוק, אבל 15 בתים נשרפו כליל ועוד כ־30 נשרפו חלקית. "אבל מעבר לבית הפרטי שלך, זה קשה מאוד לראות את היישוב שלך מפויח. עכשיו צריך לראות איך מתחילים לשקם דברים".
התרעות פיקוד העורף