כל מי שטייל באירופה הקלאסית, לא היה יכול שלא להיתקל במספר הרב של כיכרות, אנדרטות ומונומנטים שמנציחים את חללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה. תופעה דומה ומעניינת מתרחשת גם אצלנו בארץ. עם קום המדינה שנולדה על חרבה, החלה לפרוח לצד האתוס הלאומי־הביטחוני גם תרבות הנצחה שמבקשת להנכיח בזיכרון הקולקטיבי את הנופלים בקרבות השונים באמצעות קריאת יישובים על שמם.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2015 בישראל ישנם כ־1,214 יישובים. לפי בדיקה שערכה כותבת שורות אלה, בשיתוף עם פרופ' אודי לבל, חוקר הסוציולוגיה של הזיכרון הקולקטיבי באוניברסיטת אריאל ובמרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, יותר מ־10% מהיישובים הנם בעלי שם עם קונוטציה צבאית וביטחונית או קרויים על שמות חיילים שנפלו בקרבות. אם מורידים מרשימה זו את היישובים שאינם יהודיים, מגיעים לשיעור גבוה הרבה יותר.



"רוב היישובים הוקמו לפני או אחרי מלחמת העצמאות, וגם היתר עלו לקרקע כאשר רוח התקופה הייתה רוח של לאומיות עזה, ועמה אתוסים של סוציאליזם, מיליטריזם ורפובליקניות", מסביר פרופ' לבל. "אין מדובר רק בצבאיות ובביטחון. מדובר בהנכחתם של המיתוסים, של הסמלים המקודשים של אותה עת: צבאיים, אך גם פוליטיים, היסטוריים, תנ"כיים ותרבותיים. כיצד עשו זאת באותה תקופה? בעיקר באמצעות קיבועם במרחב. כמובן, בראש ובראשונה באמצעות מתן שמות יישובים. יישובים נתפסו אז כשיאה של ההגשמה הציונית. לתת ליישוב שם שמנציח מבצע צבאי, חללים מיתולוגיים או כל דבר שמתכתב עם 'הגורל היהודי החדש' - זה מצב של ווין־ווין. אלו שני האתוסים האולטימטיביים: בנייה ולוחמה. זה גם מעניק פשר ומשמעות לאובדן ולהקרבה, שכן הנה יש הודות להם יישוב, ומנגד זה מעניק הנצחה עצומה למשפחות החללים וללוחמים, שכן מה יעשה זאת יותר מאשר יישוב שמכבד את פועלם ומבטיח את החייאתם לנצח?"

לא בהכרח מיליטריסטים

דוגמאות ליישובים כאלו אינן חסרות, ואין הכוונה רק ליישובי חומה ומגדל שהוקמו בימי מאורעות תרצ"ו־תרצ"ט (1936־1939) ואחריהם. בין היישובים אפשר למנות את קריית שמונה, ששמה מנציח את שמונת חברי תל חי, ובראשם יוסף טרומפלדור, שנהרגו בקרב על תל חי במאורעות תר"פ או מעט לפניו; כוכב יאיר, שנקרא על שם אברהם (יאיר) שטרן, מייסד ומפקד הלח"י; המושב כפר אחים במועצה האזורית באר טוביה, שנקרא על שמם של האחים צבי
ואפרים גובר, שנפלו במלחמת העצמאות, בניהם של מרדכי ורבקה גובר מהמושב הסמוך כפר ורבורג; היישוב ניל"י בשומרון שקרוי על שם הארגון המחתרתי שפעל ביישוב העברי בתקופת מלחמת העולם הראשונה; המושב נתיב הגדוד בבקעת הירדן, שקרוי על שם הגדוד העברי ה־38 שלחם באזור נגד הטורקים במלחמת העולם הראשונה; קיבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה, שנקרא על שם שיירת הל"ה, שעלתה מהשפלה לגוש עציון בזמן מלחמת העצמאות ו־35 מלוחמיה נפלו בקרב; המושב מבקיעים במועצה אזורית חוף אשקלון, שמציין את הבקעת הצבא המצרי במקום זה במלחמת העצמאות בידי צה"ל; ומושב חוסן בצפון שנקרא על שם החוסן של צה"ל במבצע חירם ב־1948.

כמו כן, ישנם יישובים ששמותיהם מנציחים את האתוסים של תקופת קום המדינה, למשל רמת הכובש, ששמה מבטא את רעיונות כיבוש העבודה העברית וכיבוש עצמי לעבודת כפיים; קיבוץ המעפיל בעמק חפר שקרוי על שם רעיון ההעפלה; היישוב מורשת בגליל התחתון; המושב תקומה בנגב; והמושב מולדת בגליל התחתון.

"מקובל למקם תופעות מסוג זה ביחס לוויכוח המסורתי - 'האם החברה הישראלית היא חברה מיליטריסטית'", אומרת ד"ר ציפי ישראלי, חוקרת ומומחית ליחסי צבא־חברה ותקשורת מאוניברסיטת תל אביב והמכון למחקרי ביטחון לאומי - INSS. "אלו שסוברים שהיא אכן מיליטריסטית טוענים שרוב חלקי החברה בישראל חושבים במונחים צבאיים ומקבלים ללא ערעור את הפיכת סמליו של הצבא לחלק מרכזי בתרבות ובזהות. לעומת זאת, לפי התפיסה השנייה, החברה הישראלית לא נחשבת מיליטריסטית. יש הטוענים כי לא רק שיחסית לחברה לוחמת קיימת בישראל הפרדה בין התחום הצבאי לתחום האזרחי, אלא שאף לעתים קרובות החברה האזרחית משפיעה על הצבא יותר מאשר להפך.

שמות הערים מעידים על מרכזיות הצבא והביטחון בקרב החברה הישראלית. למעשה, הם מספרים סיפור על חברה ותרבותה. חברה שחיה על חרבה ושולחת את בניה ובנותיה בשירות חובה לצבא באופן טבעי מנציחה ביטויים וסמליים צבאיים. אנו עדים לטשטוש בגבול שבין התחום האזרחי לצבאי בישראל ולחלחול השיח הביטחוני אל התחום האזרחי. מדובר במערכת תרבותית וסמלית שנועדה להעצים את הקשר בין העם למולדת, והיא מאפיינת כל בינוי אומה ומדינה. אין זה אומר שיש לנו חברה מיליטריסטית. לכל היותר יש לה סממנים כאלה".

סטיקיות ובתי קפה
שמותיהם של יישובים בישראל מאושרים בוועדת השמות הממשלתית במשרד ראש הממשלה. הממשלה היא אשר ממנה את החברים, ברובם אנשי אקדמיה ונציגים מהמשרדים השונים.

תהליך בחירת השם הוא תהליך ארוך. לאחר קבלת כל האישורים להקמת היישוב (החלטת ממשלה, אישור מוסדות התכנון של משרד הפנים ועוד) דנה ועדת השמות עם הגורמים השונים על הצעות השמות, ובהם ממליצים שקשורים להקמת היישוב, כגון משרד הפנים, המועצה האזורית, גרעין מיישב ועוד. לרוב מתקיימת ישיבת משנה, שבה נשמעות ההצעות, ולעתים ייתכן גם סיור בשטח היישוב, שבו נפתחות מפות ונבדקים שמות על רקע תוואי היישוב ומקורותיו (תנ"ך, בוטניקה, היסטוריה ועוד). השמות המוצעים עולים להצבעה במליאת ועדת השמות, ובסופו של דבר מאושר אחד השמות על פי דעת רוב החברים.

"זו הייתה פרקטיקת זיכרון ממש חשובה: לייצר סמלים ומיתוסים באמצעות המפה", אומר פרופ' לבל. "כשיוצאי אצ"ל ולח"י רצו לכנות יישוב שהקימו על שם מפקד האצ"ל דוד רזיאל, ממשלת מפא"י כה התנגדה לכך - שחלילה לא יהפוך מפקד אצ"ל לחלק מהמנהיגים בפנתיאון הישראלי - עד כי חייבה את הדואר להשיב מכתבים חזרה לשולחיהם אם הם יכתבו על המעטפות שהן מיועדות ליישוב זה. עם השנים למדנו ששמות של יישובים עיצבו תודעה בעיקר בדור שהיה עד להקמתם. לא רבים יודעים היום על שם מי נקרא היישוב שבו הם גרים. אולי תלמידי קריית שמונה יודעים שעירם נקראת על שם אנשי תל חי, אך אני מהמר שרוב הישראלים, גם אם יגיעו לקריית שמונה, לא ממש יטרחו לוודא ערב קודם מה מקור השם. אם תשאלי אנשים על שם מי נקרא היישוב צור יצחק, קשה לי להאמין שרבים ידעו שהוא קרוי על שם ראש הממשלה המנוח יצחק רבין".

רוב היישובים בישראל הרי נוסדו לפני שנים רבות. מה המצב בשטח כיום?
"היום יצירת זיכרון באמצעות שם של יישוב היא עניין נדיר, משום שבניית יישוב היא עניין נדיר. לכן אין זה מקרי שאם אנו עוד נתקלים בפרקטיקה הזאת של הקמת יישוב וקריאתו על שם חללים או פעולות, הרי שזה מתרחש מעבר לקו הירוק. זה המקום שעדיין יש בו מה שאפשר לכנות 'פעילות התיישבותית'. לא מקרי ששם אפשר ליישם את מה שהמתנחלים מכנים 'תגובה ציונית הולמת': הצבת עובדות בשטח כתגובה לטרור. רק שהעובדה בשטח היא כבר לא בהכרח יישוב, משום שיישוב ממש דורש החלטת ממשלה, אלא לרוב מדובר במצפה, בשביל, במאחז או באנדרטה מאולתרת. השם מעניק לאותו מקום משקל של קדושה ומתורגם ללחץ פסיכולוגי נגד הריסתו".

"סיפור לא פחות מעניין הוא מי ומה נעדר מהשמות שבחרו להנציח", מוסיפה ד"ר ישראלי.
"נוצרה כאן היררכיה", טוען פרופ' לבל. "יישוב - שהנו פסגת השאיפות הציוניות - הפך להנצחה האולטימטיבית. אך למי שלא זכו ששם בניהם או שמות המבצעים שבהם לחמו חלליהם יהפכו לחלק מהמפה של מדינת ישראל - ניתנה האפשרות להנכיחם במרחב הפנים־עירוני ולקרוא על שמם מבני ציבור, בתי ספר, כיכרות או רחובות. מדובר בתכנון מודע ורציונלי, שהרי כל אלה דורשים את הסכמת ועדת השמות הארצית או העירונית. אך ברגע מסוים, לא רק שאין כבר יישובים חדשים, אלא כבר אין מוסדות חדשים. ואז אנו רואים - בעיקר בשנות ה־60 וה־70 - מתן שמות על שם אתוסים צבאיים באופן ספונטני למקומות שבהם אין צורך בהסכמה 'מלמעלה'. כך למשל הופיע בית קפה בשם 'ששת הימים' או סטיקייה בשם 'מפגש אנטבה', וזה היה מאוד מקובל". 

נקראו אל הדגל

ˆ קריית שמונה – העיר בצפון הארץ קרויה על שם שמונת ההרוגים בקרב על תל חי ובמאורעות תר”פ. תחילה נקראה העיר קריית יוסף, על שם יוסף טרומפלדור.
ˆ משמר השבעה – מושב במרכז הארץ שקרוי על שם שבעת הנוטרים אשר נהרגו במלחמת העצמאות בסמוך לכפר יאזור.
ˆ צור יצחק – יישוב קהילתי בשרון שקרוי על שמו של הרמטכ”ל, שר הביטחון וראש הממשלה יצחק רבין ז”ל.
ˆ כוכב יאיר – מועצה מקומית בשרון שקרויה על שמו של מפקד הלח”י אברהם (יאיר) שטרן ז”ל.
ˆ נתיב הל”ה – קיבוץ בעמק האלה שקרוי על שם שיירת הל”ה, אשר עשרות מלוחמיה נהרגו במלחמת העצמאות בדרכם לגוש עציון.
ˆ נתיב העשרה – מושב בנגב שקרוי על שמם של עשרת החיילים אשר נספו בתאונת מסוק באזור רפיח בשנת 1971.
ˆ כפר אחים – מושב במועצה האזורית באר טוביה שקרוי על שמם של האחים צבי ואפרים גובר ז”ל, שנפלו במלחמת העצמאות והתגוררו במושב הסמוך כפר ורבורג.
ˆ ניל”י – יישוב קהילתי בשומרון שקרוי על שם המחתרת היהודית שפעלה בארץ ישראל בתקופת השלטון הטורקי ומלחמת העולם הראשונה.