"יצאנו לפעילות מבצעית בכפר סילוואד. זרקו שם הרבה בקבוקי תבערה ואבנים לכביש 60. היינו בתחילת הכפר ופתאום, עוד לא הספקנו להגיע לבטונדות, פתאום ראינו רכב נוסע לעברנו וקלטנו שהוא בא לדרוס אותנו. הרכב טס לעברנו, ממש נסע מהר בכוונה לדרוס אותנו. נטרלנו אותו לפני שהוא פגע בנו אבל הוא עדיין המשיך לנסוע".
"עוד לפני שנדרסתי היו שם ניסיונות דריסה וגם אחרי. היו כל מיני ניסיונות גם בגדוד שלנו כך שמכינים אותנו מראש לסיטואציות האלה. כמובן שלא ציפיתי לזה אבל ידעתי שזה אזור שהוא חם. אחרי שזה קרה שמחתי שנטרלנו את המחבל ושאין נפגעים לכוחותינו באופן חמור. כולם היו במצב בסדר ולא בסכנת חיים".
מיד לאחר פיגוע הדריסה פונה בן הרוש לבית החולים "שערי צדק" בירושלים שם היה מאושפז במשך מספר ימים ואז שוחרר לביתו להמשך תהליך השיקום. "הייתה התלבטות מה לעשות עם הרגל, אם לנתח או לא", מספר בן הרוש. "היה חשוב לי לחזור לגדוד ולמרות שיכולתי בקלות לצאת מהצבא או לצאת לתפקיד עורפי, בחרתי לחזור ולהיות לוחם. אני חושב שזו שליחות, רציתי לחזור ולהגן על המדינה והתושבים".
את תהליך השיקום עבר בן הרוש בבית החולים 10 בחיפה, שם עשה מידי יום טיפולי פיזיותרפיה. "ביקרתי אצל הרבה רופאים כדי להחזיר את הרגל לקדמותה כי רציתי לחזור לחברים שלי. הייתי עם קביים, מגובס ולא יכולתי כל כך לדרוך עליה אבל הרופאים האמינו בי שאני אוכל לחזור להיות לוחם. הם האמינו שאם אני אעבוד ואחזק את הרגל לא יורידו לי פרופיל".
כחצי שנה מיום הפיגוע אישרו הרופאים לבן הרוש לחזור לחבריו בגדוד. "חזרתי לפעילות מבצעית מלאה", הוא מדגיש ומוסיף כי הוא אף חזר לאותו המקום בו נפצע. "הגזרה עדיין נורא חמה וקורים דברים אז חזרנו לשם. חזרתי לזירת האירוע זה עשה לי פלשבק. הייתי די בהלם, דרכתי בדיוק איפה שנפצעתי. בהתחלה נרתעתי מהמקום, הסתכלתי כל הזמן אחורה, הייתי יותר ערני. זו הייתה תחושה מוזרה אבל תחושה טובה של לחזור למקום ולהתמודד, לעשות את העבודה, את מה שדורשים מאיתנו".
במקביל, לקצין המג"ב שהיה בעמדה היה מעצור בנשק, אך הוא הצליח לתפעל אותו במהירות ולירות במחבל שבינתיים הספיק לדקור את אבלחק בראשו והחל לברוח.
הקצין הצליח כאמור לנטרל את המחבל ואת אבלחק פינו כשהוא בהכרה מלאה לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. הוא היה מאושפז שבוע כשהוא סובל מסדק בגולגולת, לפני ששוחרר להמשך תהליך השיקום בבית.
"פה התחיל כל הבלגן", נזכר אבלחק. "ישר רציתי לחזור לשרת ואמרו לי שאני לא יכול. רצו להוציא אותי מהצבא אבל נלחמתי על זה. אמרו לי לחכות בבית עד שאולי המצב ישתפר".
במשך ארבעה חודשים אבלחק עבר טיפולי שיקום ולאחר עזרה של מפקדיו הוא חזר לגדוד. "לא יכולתי לחזור למחזור שלי ולחברים שלי, חזרתי למחזור מתחתי. היה קצת קשה להתאקלם בהתחלה. חזרתי אחרי ארבעה חודשים בבית, לא לחברים שלי, למפקדים חדשים אבל תמכו בי".
למעלה משנה חלפה מפציעתו של אבלחק, שבינתיים יצא לקורס מ"כים ונדמה שהפציעה השפיעה עליו הרבה מעבר לפגיעה הפיזית. "אחרי שאתה עובר דבר כזה אתה פתאום מבין מה אתה עושה ביומיום. פתאום אתה מתחיל להבין את החשיבות שאתה עומד במחסום ומגן על האנשים שגרים מעבר, זה נותן הרבה יותר משמעות לשירות שלך. בלי העזרה מהמפקדים, מהמערכת, מהמשפחה, לא בטוח שהייתי חוזר, בזכותם אני פה".
התרעות פיקוד העורף