אלא שלדברי חברי הקבוצות האזרחיות, חוק הפייסבוק עלול לנטרל ולשבש את היכולת של ישראל להילחם באופן לגיטימי בהסתה הגוברת ברשתות החברתיות. בין הקבוצות הללו, שפועלות בפייסבוק, ניתן למצוא את Block with us, eye2israel, Click2action, שהוקמו במהלך המבצעים עמוד ענן וצוק איתן, והן עושות את עבודתן נאמנה ומסירות פוסט אחרי פוסט בצינורות המקובלים של פייסבוק, תוך שימוש בכוחם כאזרחים וביצירת מסה של אנשים שתדווח על הפוסטים המסיתים כדי להורידם לחלוטין מהרשת. חלק מהקבוצות הללו ודומותיהן מפעילות עשרות אלפי מתנדבים.
“אם חוק הפייסבוק יעבור, זה יהיה אבסורד”, טוען דין היינוביץ, בן 29, יזם קבוצת Block with us וסטודנט לממשל מהמרכז הבינתחומי. “הרי אנחנו לא מנסים לשכנע את המשוכנעים. סגירת התכנים הללו, שממילא יופיעו בכל העולם, רק בפני הקהל הישראלי - זה כמו לעצום את העיניים שלנו מול המציאות הקיימת. אסור לנו להתעלם ולברוח ממה שקורה ברשתות החברתיות בזמן שבשאר העולם ההסתה ממשיכה להתפשט במהירות”.
הרעיון המקורי של היינוביץ - הקמת קבוצה שתיצור מסה קריטית של דיווחים על פוסטים מסיתים וגזעניים נגד ישראל - קרם עור וגידים כאשר בעת טיול בחו”ל הוא נחשף לעובדה שהרשת מלאה בתכנים מסיתים, אלימים ושגויים ברובם. כשהבין שהמפתח למלחמה בהסתה הוא ברשתות החברתיות עצמן, הוא התחיל לדווח לפייסבוק באופן עצמאי וישיר על תכנים מסיתים. למעשה, הוא השתמש במדיניות החסימות של הרשת החברתית, שלפיה במקרה של תלונה של מספר מכריע של אנשים על תוכן ספציפי, אלים או גזעני - התוכן ייבדק ויוסר. עם הזמן, ועם ריבוי הקבוצות והפוסטים המסיתים, גייס היינוביץ את חבריו וסטודנטים נוספים לקבוצה ויצר כמות של אנשים מכל העולם, שעוזרים לו לדווח בזמן אמת על כל תוכן המכיל אלימות, הסתה והערות פוגעניות כלפי ישראל וישראלים.
השיח הזה, הוא מודה, עוזר לו לפתח קשרים עם אנשי מפתח מכל העולם. “עד כה הצליח העמוד, ללא שום תמיכה או עזרה, לנטרל עשרות פוסטים ותמונות, שלדעת פייסבוק אכן חרגו מגבולות חופש הביטוי והסיתו לרציחות, וחלקם גבו מחירים בנפש בגל הטרור האחרון”, הוא מוסיף.
חלק מהקבוצות הללו לא שרדו. קבוצת “נלחמים בהסתה - מתגייסים לטובת ישראל”, למשל, נסגרה מיד לאחר צוק איתן וטענה בתגובה לפנייתנו: “התנועות הפועלות נגד ישראל ברשתות החברתיות עובדות 24/7, מתוקצבות וכוללות יותר כוח אדם, שכל מטרתו היא הסתה. בארץ, לעומת זאת, מלבד עבודתו של משרד החוץ, אין פעילות משמעותית בנושא. כך שכאשר יש מבצע צבאי, אנחנו כישראלים מתגייסים לפעול ולעזור בהתנדבות ברשתות החברתיות. בחיי היום־יום כולנו עסוקים בניסיון להתפרנס בכבוד. תקציבים היו פותרים לנו המון בעיות, ואם אכן היו, היינו מגיעים לתוצאות מעניינות".
היינוביץ מאשר את הדברים: “במקום שמשרד ההסברה ישקיע מאמצים כדי לחזק את הקבוצות העצמאיות שפועלות למניעת ההסתה בכל העולם ולא רק בישראל, המאבק שהוא מנהל עלול להוביל לכך שנושמץ בכל העולם בלי יכולת להשפיע. היום המלחמה על עצם הזכות לקיומה של מדינת ישראל מתנהלת ברשתות החברתיות, ותפקידו של משרד ההסברה לתחזק עמודים כמו שלנו ולתמוך בהם, ולא לחסום את התכנים שממילא יופיעו”.
עם הקבוצות הפעילות והוויראליות שהוסרו בידי הקבוצה של היינוביץ אפשר למנות את We Hate Israel, Fuck Zionizm, Stop Killing Children by Israel Forces on Gaza, שבהן פורסמו, בין היתר, תמונות הדרכה לרצח של יהודים. המשרד לביטחון פנים ויחידת הסייבר של המשטרה טענו בסמוך להגשת חוק הפייסבוק כי ניסו אף הם לנטר את התכנים באופן עצמאי, אך פייסבוק לא הגיבה בזמן. היינוביץ, מצדו, טוען שממעקב שלו אחר הדפים הוא לא ראה שינוי כלשהו עקב פעילות משטרתית. “לדעתי, על המשטרה לפעול למען ביטחון התושבים בישראל", הוא אומר. “אני חושש שהיוזמה הזאת קושרת לנו בד שחור על העיניים, כי מה שהציבור לא יודע הוא שברגע שאותם תכנים מסיתים ימשיכו להיות נגישים בשאר העולם, אך יוסתרו מעיני הישראלים, יימנע מאיתנו מידע חשוב וגישה לקהל היעד של האתרים הללו: טרוריסטים שארגוני הטרור מנסים לגייס ולזרוע בעזרתם פחד ואלימות ברחובות כלפי אזרחים”.
“דיוק של פינצטה”
click2action, קבוצת הפייסבוק השייכת למיזם של המרכז הבינתחומי במשותף עם IAC הנקרא Act.IL, החלה אף היא כהתארגנות ספונטנית של סטודנטים, שמטרתה לספר את האמת על ישראל בעולם. פעילותה החלה בתקופת מבצע עמוד ענן והמשיכה בצוק איתן והלאה. מקים הקבוצה, ירדן בן יוסף, השכיל ליצור שיתוף פעולה אסטרטגי עם משרד ההסברה, וחברי הקבוצה נלחמים יום־יום בדיס־אינפורמציה ובתעמולה אנטי־ישראלית ברשתות החברתיות באמצעות בניית קהילת מתנדבים אקטיביסטים ברשת מכל העולם.
אף שקבוצה זו נתמכת ומסובסדת, היא הגיעה ל־1,142 חברים בלבד. עם זאת, הקבוצה מופעלת בידי סטודנטים חדורי מטרה ושליחות, שמפיקים ללא הפסקה חומרי הסברה, סרטונים ומידע שמשמשים עשרות ארגונים ומתנדבים שפועלים בתחום. החומרים שמפיץ המיזם מיועדים לקהלים “לא משוכנעים” וזוכים למאות אלפי חשיפות בקרב קהלים מגוונים בעולם. בין פעילותם גם פעילות לאיתור והסרת עמודי הסתה בפייסבוק, בהתמקדות בקהלים בחו”ל, ופנייה לאנשים שאינם בהכרח יהודים או קשורים לישראל כדי לחשוף אותם למידע עובדתי. בין היתר, הקבוצה הצליחה להוריד את עמוד ההסתה aqsa alislam, שהורד כליל מהרשת בתוך 20 שעות מרגע עלייתו לאוויר. נוסף על כך, חבריה העלו סרטונים שמתמודדים עם הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד ומציגים כיצד ישראלים מגיבים כשהם נתקלים בשלט “ליהודים בלבד”.
“מניסיוננו עד כה, דיווח אזרחי מסוג זה הוא בעל ערך רב ומתאים לאופן הפעילות של פייסבוק כקהילת גולשים בינלאומית", אומר בן יוסף. "החוק החדש בישראל נוגע רק לפעילות הסתה מקומית ועשוי להקל את הסרת תוכני ההסתה ברמה המקומית. עם זאת, ייתכן שחסימה של עמודים רק בארץ תמנע אפשרות לראות את המשך פעילותם בחו”ל. אך מוקדם עבורנו לדעת כיצד ייושם החוק ולקבוע מה יהיו השלכותיו על קהלים שאליהם מכוונת ההסברה. לכן, נמשיך לפעול במישורים שבהם פעלנו עד כה”.
גם עו”ד רן בר־יושפט, מומחה לדיפלומטיה ציבורית ומחבר הספר “טסתי לדבר על ישראל”, הוא אמביוולנטי בנוגע להשלכותיו של חוק הפייסבוק. “אני מבין את כוונת השרים לצמצם ביטויים של הסתה, אבל זה מגוחך", הוא אומר. "כשאני מתווכח עם מישהו, בין אם זה בדיבייט בשוודיה ואם זה ברשת, אני לא מנסה לשכנע את זה שאני מתווכח איתו בצדקתי, אלא את מי ששומע אותנו ונחשף לתוכן. בנוסף, אותם פוסטים מתלהמים הם כלים עבורי להראות מי רוצה שלום ומי הצד המתלהם והאגרסיבי. אם אין דיאלוג עם הדבר הזה, אתה יכול לעצום עיניים עד מחר, אבל עדיין יהיו המון קללות והסתה נגד ישראל, שלא תוכל להגיב אליהן או להציג לאנשים”.
נוסף על כך, בר־יושפט מתייחס לעובדה כי הזמן שחולף מהרגע שפוסט עולה לאוויר ועד שהוא מוסר הוא זמן נצח במונחים של ניו מדיה, והפוסט הופך ויראלי. “רוב בני הנוער לא נמצאים בכלל בפייסבוק”, הוא אומר. “אם זה לא יגיע מהפייסבוק, זה יגיע מהטוויטר, מיו־טיוב, מהאינסטגרם. אין לזה סוף. אז למה לבזבז את המסים שלי על הדבר הזה? זה קצת מצחיק אפילו להורות לפייסבוק לחסום תכנים רק למדינה מסוימת. זה כמו להגיד למישהו: ‘אל תראה טלוויזיה’. אני חושב שהמדינה צריכה להתערב כמה שפחות, ואם היא מתערבת, הייתי מצפה ממנה להיות אמיצה, כי הסתה היא עבירה פלילית. אם היא מגיעה מתוך שטח ישראל, אפשר לראות בקלות מאיפה זה מגיע ולעצור ולחקור את מי שמסית. אני לא חושב שעדיף לכולנו לא לדעת שיש אנשים שאומרים את זה “.
עבור אותן קבוצות, חוק הפייסבוק הוא הרע במיעוטו. חוק נוסף בנושא ,שניסתה להעביר חברת הכנסת רויטל סויד (המחנה הציוני), ביקש לחייב רשתות חברתיות לנטר באופן מתמיד את השיח המתקיים בהן באופן אוטומטי. כלומר, אם זיהו דבר הסתה לטרור, או שנודע להן על כך ממקור אחר – הן יהיו מחויבות להסירו בתוך 48 שעות, ולא – יקבלו קנס בסכום גבוה. חוק זה ספג ביקורת מאיגוד האינטרנט הישראלי, שסבר כי הוא יגרום לפגיעה אנושה בביטוי ברשת, שכן בהכרח יצונזר מידע עודף.
אך האיגוד מסתייג גם מהיוזמה של ארדן. שם טוענים ש"אם היה חוק זה בתוקף בעת פרשת הבלוגר אנס אבו דעאבס, שכתב פוסטים סאטיריים על התומכים בהצתות ומצא את עצמו עצור במשך שלושה ימים, היו הפוסטים הלגיטימיים שלו מוסרים מיידית מהרשת ללא צורך". בעיניהם, חוק הפייסבוק אינו כלי יעיל למאבק בהסתה ברשת, שכן מחד, הוא יחסום פוסטים מסיתים אך ורק מעיניהם של היושבים בישראל, בעוד יתר העולם ימשיך לראות אותם; ובמקביל - החוק במתכונתו הנוכחית יאפשר הסרת פרסומים לגיטימיים ופגיעה בחופש הביטוי, שכן הוא כולל מונחים מעורפלים ועמומים כמו "סכנה לביטחון הציבור" או "סכנה לביטחון המדינה", שניתנים לפרשנות רחבה מדי, בייחוד כשהם יוצגו לבית המשפט במעמד צד אחד.
"סוג כזה של צנזורה גסה של הרשת הוא פתח לפגיעה קשה בחופש הביטוי ובחופש הפוליטי והשיח בישראל", אומרת עו"ד מי־טל גרייבר שוורץ, סמנכ"לית רגולציה וקשרי קהילה של איגוד האינטרנט. "הסתה ברשת כיום היא תופעה שיש להילחם בה בדיוק של פינצטה - לא פטיש" .
"במקביל לעבודה על החוק המדובר, שיאפשר הסרת תכנים המפורסמים בישראל, מתקיים כל הזמן שיח עם חברות האינטרנט, כגון גוגל, פייסבוק, טוויטר ואחרים, שבמסגרתו מוסרים תכנים באופן שוטף. החוק נועד רק למצבים שבהם הסרת התוכן לפי כללי השימוש של רשתות המדיה החברתית לא הצליחה, ואז אין ברירה אלא לפנות לבית המשפט בהתאם לחוק. ולכן החוק לא ישפיע על פעילות הקבוצות מול פייסבוק בכל הקשור להפרת כללי הקהילה של פייסבוק כרשת חברתית".
התרעות פיקוד העורף