בדיוק שנה לאחר הפיגוע שזעזע את מרכז תל אביב, ממשיכים חבריו של אלון בקל ז"ל ומשפחתו לנצור את זכרו. שורת אירועים שאורגנו על מנת שלא לשכוח את נרצחי הפיגוע, יצאו לדרך בימים האחרונים וטקס לכבודים יתקיים היום (ראשון) בפאב הסמטא, אך עוד לפני שהחברים עצמם מתחילים לפתוח שוב את הפצעים, כתבה הלילה אמו של אלון, ניצה, פוסט מרגש וקורע לב.
"אלון שלי שנה בלעדיך, ואיתך", פתחה אמו של הנרצח והוסיפה "'היה ילד, ואיננו עוד היה לנו טוב, טוב עד גדותינו.. בני, יקירי, אושר שלי, משוש חיי, מחמל נפשי, ג׳ונם שלי, אלון שלי'. זה המשפט שהקראתי ביום בו טמנו לי אותך. ומאז, תוהו ובוהו - זמן חדש התחיל אצלי בראשון לינואר 2016. השעונים סביבי צועדים את הזמן שעצר מלכת. השעונים בוכים את הדקות שאתה אינך... אי אפשר להבין, לעכל, שזה לתמיד בלעדיך. שזה סופי, שזה לנצח, שזה לעד..."
"אך - ברור לי שלנצח, לעולמים, לעד, אתה איתי, איתי, איתי. איתי, אך, אחרת... המשא, שידעתי למן ההתחלה שלא אוכל לשאת לעולם - אכן הופך להיות כבד. כבד מנשוא. כבד מעומס זיכרונות, כבד מאוסף חוויות, כבד מאירועים שהיו לנו יחד. מסיימת, כמו תמיד, כשם שהייתי מסיימת כשכתבתי לך דבר מה: אימא אוהבת, והמון המון!". לפוסט צירפה ניצה תמונה בה כתבה: "הביחד האחרון - חנוכה 2015".
"באותו רגע אנחנו מקבלים שיחת טלפון מחברה של אלון, ליאור, והיא אומרת 'היה פיגוע בפאב שאלון נמצא בו'. אבי, הבן השני שלי, לקח את האוטו, טס לשם, וסיפר לי שהוא הגיע עד לדיזנגוף, איפה שהיו כבר מחסומים, ראה את אחיו על הרצפה שוכב ומטפלים בו. הוא אמר שלא ראה עליו הרבה סימנים, ושהראש היה שלם. הוא אמר שאלון נפצע ושמטפלים בו".
"נסענו לבית החולים, וחיכינו. מגיע אמבולנס, וזה לא הוא, ועוד אמבולנס, וזה לא הוא. הלב שלי אמר שזה לא יכול להיות, כי מי שמגיע זה הפצועים, שעוד מנסים להציל אותם בשטח, ואז מגיע אמבולנס אחרון ואני רואה שמורידים אותו מהאלונקה, הראש שלו היה שמוט, הרגל שלו הייתה שמוטה. הסתכלתי עליו ואמרתי 'זהו, הבן שלי מת'. התעלפתי, ולקחו אותי לתוך בית החולים, קראו לי נפגע חרדה. אני כל הזמן שואל מה עם הבן שלי, מה עם אלון. נתנו לי כדור, ערפלו אותי. ואז אמרו לי שהרופאים רוצים לדבר איתי. אמרתי שאני יודע מה הם רוצים להגיד לי, שוב פעם איבדתי את ההכרה, וזהו, הלך הילד".
התרעות פיקוד העורף