הצעת חוק: חוקרי משטרה יעברו הכשרה מיוחדת לעבודה עם נפגעות עבירות מין

"הגעתי מיד לתחנת משטרה, וייאמר לזכותם שהטיפול היה מהיר. הגעתי בהתחלה לחוקר, ואחר כך העבירו אותי לחוקרת. שאלו אותי פרטים מזהים לגבי התוקף, ואז אחת השאלות הייתה מה לבשתי", כך מספרת חנה (שם בדוי), 30, שהגישה תלונה במשטרה בגין מעשה מגונה שבוצע בה בעת שעשתה פעילות ספורטיבית בשעות הערב. "לי היה ברור שאין קשר בין מה שלבשתי לבין מה שקרה. אמרתי להם ש'מה שאתם רואים עלי, זה מה שלבשתי', ולמרות זאת ביקשו שאפרט מה אני לובשת. שאתאר אם הטייטס היה ארוך או 3/4, האם השיער שלי היה אסוף או פזור, דברים שנראו בעיני מגוחכים. הפריעו לי גם ההערות שלהם על כך שהאזור שבו הייתי זה אזור בעייתי, שהייתה שעת ערב, שלא כדאי להיות שם. הרגשתי שאני צריכה להצדיק כביכול את זה שלא עשיתי שום דבר שהיה עלול להתפרש באיזושהי צורה שהייתי מעוניינת במה שקרה. בעיני זו הייתה סיטואציה משפילה. הייתי עדיין בשוק מהאירוע עצמו, הרגשתי שאני הולכת לבכות וממש התאפקתי. כשחזרתי הביתה, פרצתי בבכי. ציפיתי ליותר רגישות, ושהחוקרים יחשבו טוב מה יוצא להם מהפה, כי כל משפט בנאלי לכאורה, כשהוא נאמר למישהי שעברה חוויה מאוד מטלטלת, מקבל אצלה משמעות אחרת לגמרי".

היום תעלה בכנסת לקריאה טרומית הצעת החוק של ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), המבקשת לעגן בחוק שרק שוטרים שעברו הסמכה והוכשרו לכך יוכלו לקבל תלונות בנושא עבירות מין. הצעת החוק תעלה להצבעה אף שלא אושרה בתחילת השבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה. "אנו מצפות מכם לא לתת יד להזנחת הנשים והגברים הנפגעים ולהצביע בעד החוק״, כתבו חברות הקליניקה לשינוי מדיניות מאוניברסיטת תל אביב, שכתבו את הצעת החוק במכתב ששלחו לכלל חברי הכנסת. קבוצת הסטודנטיות מהקליניקה, המשותפת לבית הספר לעבודה סוציאלית על שם שאפל ולעמותת "ידיד", טוענות: "אנו נמצאים בעיצומה של התעוררות חברתית שבה גברים ונשים מסרבים ומסרבות לשתוק ודורשות להשמיע את קולן ולמצות את הדין עם הפוגעים".

אומנם אין כיום חוק המחייב חוקרי עבירות מין לעבור הסמכה ייעודית לנושא, אבל במשטרה טוענים כי הם מקפידים על מתן טיפול מקצועי ורגיש המכיר בצרכי הנפגעת.

הסיפור של שירלי (שם בדוי), בשנות ה־20 לחייה, שהגיעה לבדיקה אצל גינקולוג בעודה בהריון ולאחר מכן הגישה נגדו תלונה בגין עבירת מין שביצע בה, ממחיש עד כמה אכן חשוב שהחוקר שיושב מול נפגע עבירת מין יהיה מיומן ורגיש. "מאוד התכווצתי בזמן הבדיקה, והרופא אמר שכדי שיצליח לבצע את הבדיקה, הוא צריך לעשות לי הרפיה", היא משחזרת בכאב. "הוא נגע במקומות בגופי שבכלל לא קשורים למקום הבדיקה. חשבתי שככה זה אמור להיות, שחייבים לפעול בדרך זו כדי להצליח להיבדק, וזה היה דפוס הפעולה הקבוע שהוא אימץ לעצמו בכל פעם כשהגעתי לבדיקה".

אחרי תקופה מסוימת שירלי הבינה שמשהו בביצוע הבדיקה כנראה לא בסדר ופנתה לקופת החולים, שם הפנו אותה לפסיכולוגית. "התחלתי לקבל טיפול נפשי", היא מספרת, "והמצב היה כל כך קשה, שלא יכולתי לאפשר שעוד נשים יעברו את הגיהינום שאני עוברת. לכן החלטתי להתלונן. התלבטתי אם ללכת למשטרה, שזו סיטואציה מאוד קשה ולא נעימה, אבל החלטתי לנסות ולהוציא את האמת לאור. היו איתי שתי חוקרות בחדר. בהתחלה מאוד פחדתי להתחיל לדבר. הן שאלו שאלות קשות, ממש הקפידו על כל מילה. אבל ראיתי שהן גם מאוד רגישות. הן ידעו לשאול את השאלות בצורה מתחשבת, ולא נתנו לי את התחושה שאני אשמה במה שקרה. החוויה שלי משתיהן הייתה מאוד חיובית. אחרי מה שעברתי, אני יכולה לומר שישנה חשיבות רבה לעובדה מי חוקר אותך כשאת מגישה תלונה. אני לא יכולה לתאר מה היה קורה לי אם החוקרות שמולי היו נותנות תחושה שאני אשמה, כי גם ככה התחושות הן מאוד קשות. במקרים כאלה צריך מקסימום התחשבות במגישת התלונה. צריך להבין שהיא אזרה המון כוח, כדי בכלל להגיע למצב הזה שהיא הלכה להתלונן".

"40 אלף עבירות מין נעשות בארץ מדי שנה, ורק 8,000 תלונות מגיעות לחקירת משטרה. זה אומר דרשני", אומר ח"כ מיקי לוי. "המתלוננות מרגישות שלעתים התלונה בתחנת המשטרה לא נבדקת בצורה מקצועית, בין היתר גם כי אין מספיק חוקרים לעבירות האלה".

יתרה מזאת, ח"כ לוי גם מציע להכשיר חוקרים ששולטים בערבית, אנגלית, צרפתית ואתיופית. "לעבירות מין בתוך המשפחה יש צורך בשפות האלה", הוא מסביר.

את העובדה שוועדת שרים לענייני חקיקה התנגדה להצעה ביום ראשון מסביר ח"כ לוי בכך ש"כנראה ועדת השרים אמרה שאי אפשר להתערב בעבודת המשטרה, ואני אומר שיש למשטרה הוראות הנוגעות לאותם חוקרים שמבצעים חקירות הנוגעות לעבירות אונס ועבירות מין, אבל ההוראות האלה אינן מקיפות ואינן עונות על הצרכים של חקירת העבירות האלה. אני חושב שצריך להסתכל על זה בפן החיובי ולא השלילי. החוק הזה בא בעצם לסייע למשטרה".

"לעובדה שחוקר הוא בעל הכשרה מתאימה ישנה חשיבות אדירה", אומרת עו"ד רותם אלוני־דוידוב, המתמחה בייצוג נפגעות ונפגעי עבירות מין. "זה בא לידי ביטוי בשני מישורים, הרגשי והראייתי. זה ברור שמישהו שעבר הכשרה ומבין את המורכבות של הפגיעה המינית, את הטריגרים שמעוררים אצל הנפגעים פלשבקים וחוויות טראומטיות, יהיה הרבה יותר רגיש ומסוגל לנהל חקירה שתהיה פחות פוגענית לעומת מישהו שלא הוכשר לכך. זה יכול לבוא לידי ביטוי בשאלות שישאלו את המתלוננת, ביחס אליה, ואלה דברים שיכולים להיות קריטיים בחוויה הרגשית של נפגעת עבירת מין. גם במישור הראייתי, כשחוקר מבין את הקשיים והמורכבות בתיאור הפגיעה המינית שנעשתה, הוא מבין טוב יותר מה הוא צריך לחפש בתלונה ובעדות של המתלוננת".

"ההתלבטות אם בכלל להגיש תלונה היא מאוד קשה", מבהירה מירי מרגלית, רכזת ליווי בהליך הפלילי במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. "נשים מתקשרות אלינו הרבה פעמים בשלבי התלבטות, והרוב הגדול מחליט בסופו של דבר לא להגיש תלונה. הסיבות העיקריות של אלה שמגישות תלונה הן עשיית צדק, שלא יפגע באחרות, ואילו מי שמחליטות לא להתלונן עושות זאת מהפחד שהתוקף יפגע בהן, החשש שמא לא יאמינו להן, שאולי הן לא יזכרו הכל, שאולי לא יהיו להן מספיק ראיות, שאולי התיק ייסגר. יש גם פחד מאוד גדול להתעמת עם התוקף, אם ייערך עימות. יש גם חשש מאוד גדול שזה איכשהו ידלוף החוצה ויתפרסם, כי עדיין אנחנו חברה שיש בה אלמנטים של האשמת הקורבן. אולי הציבור לא יודע את זה, אבל רוב החוקרים והחוקרות הם מקצועיים, אמפתיים, רגישים. רובם גם עברו את ההכשרה להיות חוקרי עבירות מין, והם מאפשרים למתלוננים מפגש נעים, אפשרי ובגובה העיניים".

את הנושא של חקירת עבירות מין צריך להפוך למקצוע. שכל חוקר שיחקור עבירות מין יהיה עם הכשרה מתאימה, בדיוק כמו שחוקר סייבר חייב להבין במחשבים. חוקרי עבירות מין לא צריכים להיות ה'מטפלים' של המתלוננים, אבל אם הם ידעו לעשות זאת בשיא הרגישות, זה יהיה Win Win Situation. אנחנו במרכז הסיוע עובדות בצמוד לחוקרים ולחוקרות, ואנחנו מהוות חלק מההכשרה שלהם. אנחנו נותנות להם כלים להבין מה עובר על הנפגעת, עוזרות להם אפילו ללמוד איך, למשל, לשאול שאלות קשות. העבודה של החוקרות והחוקרים היא מאוד קשה. הם נפגשים יום־יום עם סיפורים זוועתיים, הם עדים לרוע האנושי בכמויות. מצד אחד, צריך להגביר את מספר החוקרים המוכשרים לטפל בכך, כדי לא להפיל הכל על חוקרת אחת בתחנה. ואילו מצד שני, החוקרים עצמם צריכים לקבל ליווי רגשי שיחזק אותם, כי גם הם חווים טראומות במהלך עבודתם".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מבלי להיכנס לסוגיות חקיקה, התפיסה העומדת בבסיס הטיפול המשטרתי בנפגעות תקיפה מינית היא כי פגיעה מינית הנה בעלת מאפיינים ייחודיים והשלכות רגשיות משמעותיות על נפגעת העבירה, ולפיכך מקפידה המשטרה הקפדה יתרה על מתן טיפול מקצועי ורגיש המכיר בצרכי הנפגעת, שומר על כבודה ופרטיותה ומצמצם ככל האפשר העמסת נטל נוסף על הנפגעת. הטיפול המשטרתי בעבירות מין, לרבות גביית עדות, מבוצע על ידי מערך ייחודי מיומן ומנוסה המוסמך לכך. החוקרים העוסקים בנושא עוברים הכשרה מקיפה בתחום המקצועי ובהקשר למורכבות הרגשית הנלווית לנושא, הכוללת גם הרצאות ומפגשים עם נציגי מרכזי הסיוע וגורמי רווחה רלוונטיים. לאור החשיבות המכרעת של גביית פרטים ראשוניים במיידיות לצורך איתור חשוד והליך איסוף הראיות, ייתכנו מקרים בהם הבירור הראשוני ייעשה על ידי חוקר אחר, תוך שהוא מונחה לפעול ברגישות המתחייבת ובהקפדה על כבודה ופרטיותה של הנפגעת ובהמשך, בהתאם לצורך ולרצון הנפגעת, תיגבה עדות מלאה על ידי חוקרת ייעודית לנושא והתיק ינוהל על ידי החוקר הייעודי".