בשנים הראשונות לעבודתו נהג כשהוא לובש חולצה קצרה ומכנסיים קצרים, ונחשף לשמש "מהחלון הקדמי ומהחלון השמאלי". רק משנות ה-80 עבר למכנסיים ארוכים גם בקיץ. בתחילת שנות ה-90 החל להשתמש בקרם הגנה. תביעות מצדו לביטוח הלאומי להכיר במחלת העור כפגיעה בעבודה נדחו בטענה ש"לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה", וכן בטענה שמדובר במחלה "על רקע מצב תחלואתי טבעי".
באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה פנה האיש לבית הדין לעבודה בחיפה וערער על החלטת הביטוח הלאומי. בית הדין מינה מומחה, מנהל מחלקה בהדסה עין כרם, כיועץ מומחה, ובחוות דעתו קבע זה כי החשיפה של הנהג לשמש במשך שנים רבות גרמה להופעת נגעים בעור שאינם ממאירים, אבל מהווים "איתות אזהרה שהאדם נחשף לשמש מסיבית ועליו להימנע מחשיפה נוספת לשמש". בעקבות חוות הדעת הודיע הביטוח הלאומי כי הוא מכיר במחלתו של הנהג כ"פגיעה בעבודה".
התרעות פיקוד העורף