השבוע נחנך המרכז לאבחון הפרעות בחוש הטעם וחוש הריח, במסגרת המחלקה לרפואת הפה, סדציה ודימות של בית החולים הדסה עין-כרם ושל הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית. מטרת השרות החדש היא לאבחן את סוג ההפרעה בצורה מדויקת וכמותית המאפשרת גם מעקב וניטור על ידי מומחים והפנייה לטיפול המתאים.
 
פרופ' דורון אפרמיאן, מנהל המחלקה לרפואת הפה בביה"ס לרפואת שיניים של הדסה והאוני' העברית ומנהל המרכז החדש, מסביר כי שיעור הסובלים באוכלוסייה מהפרעות בחוש הטעם או הריח עומד על כ- 2%, כאשר שכיחותה עולה לכ- 50% מעל לגיל 65. "הסיבות לפגיעה בחוש הריח והטעם יכולות להיות רבות ומגוונות, הנפוצה ביותר היא חסימה של מערות האף על רקע דלקות ו"פוליפים" או הפרעות פסיכיאטריות, ניורולוגיות, אוטואימוניות, מטבוליות, אנדוקריניות ונאופלסטיות - גידוליות. כמו כן, תתכן פגיעה בחושים הללו עקב נטילת תרופות, טיפולים כירורגים, טיפולים קרינתיים כימיים וביולוגיים, תאונות וחשיפה תעסוקתית.

70% מהסובלים מהפרעה בחוש הריח מציינים שינויים באיכות החיים

לדבריו, "ההפרעה גורמת בהחלט לפגיעה משמעותית באיכות החיים ודי לנו לדמיין את תקופות הצינון בהן אנו לא מרגישים בטעם ובריח כדי להבין כיצד נראים חייו של אדם הסובל מכך באופן כרוני. מעבר לפגיעה זו באיכות החיים הרי שהחושים החשובים האלו עוזרים להגן עלינו מפני חומרים מסוכנים מחד ומחזקים ומעודדים את הצורך הבסיסי שלנו לאכול ולשתות מאידך".
 
עוד מסביר פרופ' אפרמיאן, כי חוש הריח וחוש הטעם מחוברים ביניהם וחוש הריח משפיע על כמעט 70% מחוש הטעם. "הקשר ביניהם ברור והסבל מירידה בתפקודים הללו משפיע על האדם בכל תחומי חייו. קרוב ל-70% מהסובלים מהפרעה בחוש הריח מציינים שינויים באיכות החיים וקרוב לחצי מהם מדווחים על שינויים בתיאבון ובמשקל. שליש מהסובלים מאובדן חמור של חוש הריח דיווחו על אירוע מסכן חיים כגון דליפת גז או שריפה וכן על הרעלות מזון".
 
"ירידה בחושים האלו יכולה פעמים רבות להוות אינדיקציה למחלות שהמטופל לא ידע עליהן, כמו למשל פרקינסון או קדם שבץ מוחי ומחלות אחרות נוספות", מדגיש פרופ' אפרמיאן. "הפגיעה עד כדי כך משמעותית שהיא אף מוכרת לקבלת אחוזי נכות של ביטוח לאומי, ובשל מורכבות ומגוון הבעיות שהיא עלולה לרמוז עליהן, הרי שיחד איתי במרכז שותפים מומחים מקשת רחבה של התמחויות, דוגמת נוירולוגים, פנימאיים, מומחי אף אוזן גרון, כירורגיית פה ולסת, מומחי גסטרו ואונקולוגים".
 
הטיפול, כך מדגיש אפרמיאן, הוא בהתאם לאיתור מקור ההפרעות – על פי המחלה שנמצאה כגורם שעשוי להוביל לכך.