במסגרת עבודתה נתקלת ד"ר שלומית שכטר-עופר, מנהלת שיר"ן (שירות ייעוץ רפואי לנוער) של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה, בבני נוער רבים שלא מצליחים לישון באופן סדיר או בנערות שפיתחו הפרעות אכילה. העובדה המפתיעה היא שבחלק גדול מהמקרים הסיבה לכך היא התמכרות למסכים. "ככל ששעות המסך מרובות יותר - כך גם ההתמכרות לריגוש המסך גדלה", היא מסבירה.
ד"ר שכטר-עופר מוסיפה שפעמים רבות החשיפה המוגברת גם פוגעת בערך העצמי של בני נוער. "הם חשופים לתכנים פורנוגרפיים, שיוצרים אצלם תחושה שהחיים האמיתיים נראים כמו בסרט פורנוגרפי", היא מספרת. "זה דבר שיוצר אצלם תסכול קשה, הם מרגישים פגומים. זה פוגע בדימוי העצמי שלהם וגם בתפקוד המיני התקין שלהם".
השבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת, שיחל היום, נועד להעלות את המודעות לסכנות הטמונות בהתמכרות למסכים. רבות מהסכנות הללו, כאמור, הן גם בריאותיות. "מרגע היוולדו ועד גיל שבע מעביר ילד 1/7 מהחיים שלו מול מסכים", אומר ד"ר גדי ליסק, דוקטור לפסיכולוגיה קלינית, מתמחה בפסיכופיזיולוגיה יישומית וביופידבק ואחראי תחום השפעת מסכים על ילדים בעמותת "נתיבי רשת", הפועלת להגברת המודעות הציבורית לשימוש נבון ומוגן באינטרנט ובמולטימדיה. "בגילאי 11־15 ילד ממוצע צובר מעל ארבע שעות מסך ביום, ועד גיל 18 בן נוער ממוצע מגיע לשבע עד תשע שעות מסך ביום, כשישראל היא מהמובילות בשעות המסך בעולם".
גם חוסר שינה הוא, כאמור, נחלתם של המכורים למסכים. "הפרעות שינה גורמות לפגיעה במערכת החיסונית, לפגיעה בהורמון המלטונין", מסביר ד"ר ליסק. "כמו כן, חוסר שינה כרוני גורם לילד להתנהג כמו בהפרעת קשב. זהו בעצם ביטוי למתח כרוני שהמסכים יוצרים. מנתונים שנאספים רואים ששעות מסך רבות גורמות גם לפגיעה בוויסות של הורמון האינסולין ולהופעת סוכרת".
במסגרת עבודתו נתקל ד"ר ליסק בלא מעט מקרים שממחישים את הסכנות הטמונות בהתמכרות למסכים. "הגיע אלי ילד בן תשע המאובחן כבעל הפרעת קשב", הוא מספר. "הוא היה אימפולסיבי, אגרסיבי בבית הספר, לא מכין שיעורי בית. התברר שכמעט את כל השעות אחרי בית הספר הוא מבלה בביתו עם משחקי וידאו. כמובן, האלימות של המשחקים גם מוסיפה לבנייה של מתח. בניתי לו תוכנית של הפחתת זמן מסך והפחתה דרסטית של משחקי וידאו מהירים, ובתוך שלושה שבועות חל שיפור מאוד בולט בכל ההתנהגות שלו. מבית הספר התחיל להגיע פידבק יותר חיובי, בבית הוא נהיה יותר רגוע, התחיל ללכת לישון מוקדם יותר ולקום ערני יותר. היה גם נער בן 15 שהגיע עם טיקים (תנועות לא רצוניות – א"ש) בפנים, לא רגוע ועם חרדת מבחנים. הפחתת זמן מסך גרמה אצלו להפחתת הטיקים ולוויסות טוב יותר לקראת המבחנים".
מקרה נוסף שד"ר ליסק זוכר במיוחד הוא של ילד בן עשר, שהיה מיוזמתו מגיע בלילה למיטת הוריו כדי לישון עמם, כי הוא לא יכול היה להישאר לבד. "הפחתת זמן המסכים גרמה לילד בתוך כמה שבועות להפסיק לבוא להורים. הוא היה יותר רגוע, והמתח הכרוני והחרדות פחתו אצלו", הוא מספר.
ד"ר ליסק מסביר שההתמכרות למסכים היא למעשה התמכרות כימית. "הדופמין, חומר במוח, מופרש יותר בעת חשיפה לגירויים מהירים במסך, כמו משחקי וידאו למשל. החומר הזה יוצר תחושת היי בגוף, ולזה מתמכרים", הוא אומר. "ההתמכרות למסכים גם פוגעת ביכולת קבלת ההחלטות, יכולת זיהוי הטעויות ותחושת האמפתיה לזולת. היא גם גורמת לאגרסיה ולאימפולסיביות, וזה בדיוק מה שצריך כדי להפוך לבריון רשת. כלומר, אנחנו במו ידינו הופכים את הילדים שלנו לבריוני רשת. כמו כן, המסכים גם יוצרים ילדים יותר דיכאוניים שיכולים גם להגיע לניסיונות התאבדות".
"הסוד האמיתי לשינוי הסחף שקיים כיום הוא פיתוח הרגלים בריאים ומאוזנים לשימוש במסכים בגילים צעירים. כלומר, ברגע שילד מתחיל לגעת במסך, צריך להקציב לו זמן מסך", אומר יונה פרסבורגר, מנכ"ל עמותת "נתיבי רשת". "מבחינה בריאותית, ההמלצות של איגודי הרופאים המרכזיים בעולם הן שעד גיל שנתיים-שלוש לא יהיו בכלל מסכים לילדים. חשיפה למסך בגיל זה גורמת לעיכוב התפתחותי בעיקר לעיכוב שפה אצל ילדים. לילדים מעל גיל זה חצי שעת מסך ביום מספיקה, כאשר אצל בני נוער עד גיל 16 הגבול הוא שעתיים ביום".
המלצה נוספת של פרסבורגר היא להשתמש בתוכנות יעילות שמסננות תכנים פוגעניים ו"להסביר לילד שהסינון לא נועד לחסום אותו, אלא למנוע מדברים פוגעניים להגיע אליו". "לפני כחצי שנה פרסמה העמותה, בשיתוף עם פורום ועדי ההורים היישוביים, דוח על מצב הסינון בישראל", מוסיף פרסבורגר.
"מתוצאות הדוח עולה כי רק שתי ספקיות אינטרנט מספקות סינון יעיל. העמותה פועלת לקדם סינון יעיל מול משרד התקשורת, עם ח"כ שולי מועלם, שלקחה על עצמה לפעול בכיוון זה, ועם איגוד האינטרנט הישראלי שמעוניין לקדם סינון יעיל בישראל".
התרעות פיקוד העורף