בימים אלה יוצאים ילדי הגנים ובתי הספר לנטיעות, שרים שירים, אוכלים פירות יבשים וחוגגים את חג ט"ו בשבט כמיטב המסורת בעשורים האחרונים. אולם לא תמיד היה ט"ו בשבט חג פופולרי. הוא לא היה יום שבתון, אין לו מסורת בתלמוד, ובכל זאת גם בגולה צוין המועד כפי שבחרו אנשי בית הלל, עם אזכורה של ארץ ישראל. 

אנשי העלייה הראשונה היו אלו שגלגלו אותו להיות חג הנטיעות. מספר העצים אז היה מצומצם ביישוב היהודי, ולא היה דבר טבעי ומתבקש יותר מלהצעיד את ילדי הגנים ובתי הספר לטעת עצים בארץ הקירחת. כשהקרן הקיימת הפכה את הייעור לאחד מכלי הביצוע שלה, אימצה גם את ט"ו בשבט לחיקה. עם השנים הלך החג והתפוגג. 

עזריה אלון ז"ל, ממייסדי החברה להגנת הטבע, סיפר בעבר שעל חידוש התוכן הופקד איש קיבוץ מעברות ומזכיר החברה להגנת הטבע, אברהם תורן. הוא חיפש פתרון לכמה שאלות: מה לעשות לכבוד ט"ו בשבט הנעלם, ואיך להגביר את האהבה לטבע ואת הרצון לטייל בארץ. כך, למשך שנים, התרחב היום לשבוע שמירה על הטבע ועל הנוף. גם זה נעלם ברבות הימים. 



אנשי המקצוע תמימי דעים: ייעור השטחים הציבוריים הפתוחים והשדרות העירוניות הוא המענה הטוב ביותר לבעיית זיהום האוויר בערים, שהולכת ומחריפה. לעצים תפקידים רבים, ביניהם הצללת בתים וכבישים, יצירת נוף אסתטי, קליטת פחמן דו־חמצני, ספיגת מזהמי אוויר, הענקת בתי גידול לבעלי חיים, מקור פירות בר לבעלי חיים ומטיילים וכלי חינוכי. נטיעת עצים הוכחה כדרך האפקטיבית ביותר למאבק בהתחממות הגלובלית. אבל מי באמת שומר על העצים? מה נשאר פרט לשירים ולרון בלב והאת ביד? 

הכרזה על שמורות

את העצים נהוג לחלק לשתי קבוצות: עצי המרחב העירוני ועצי היערות. כל מה שקשור בעצים במרחב העירוני נמצא באחריות פקיד היערות במשרד החקלאות. כל מה שבמרחב היערות נמצא באחריותה של קרן קיימת לישראל. כל הפקידים באשר הם כפופים לפקיד היערות במשרד החקלאות. ניהול היער אומנם מופקד בידי קק"ל, אבל תוכניות העבודה, בהן עקירה ושתילה, תמיד יאושרו אצל פקיד היערות הארצי. אותו דבר באשר לרשות הטבע והגנים: תוכניות העבודה של הרשות מאושרות מדי שנה במשרד החקלאות.
 

מה באשר לערים? ב־15 הערים הגדולות אחראים לעצים פקידי היערות המקומיים. חלקם כפופים לראש הרשות המקומית, חלקם כפופים לקק"ל. במשרד החקלאות מסבירים שעובדת היות פקיד היערות כפוף לראש הרשות עלולה ליצור ניגוד אינטרסים בין תוכניות הבנייה והתכנון של הרשות לחובה להגן על העצים. לכן, מעל מספר עצים מסוים, עוברת ההכרעה לפקיד היערות הארצי. 



ואם זה לא מספיק, פקיד היערות הארצי משמש כבית המשפט העליון של העצים. במשולש ששלוש צלעותיו הן היזם, התושבים והעירייה, כל אחד מושך לכיוון שלו, בדרך כלל הצד הנפגע פונה אל משרד החקלאות, ותפקידו של פקיד היערות להכריע בנושא. היחידה של פקיד היערות מונה, פרט לד"ר ארז ברקאי, פקיד היערות הארצי, שישה עובדים, 11 פקידי יערות עירוניים, 11 פקידי יערות בקק"ל וארבעה ברשות הטבע והגנים. 

במשרד החקלאות מדברים על תוכניות חינוך להנחלת אהבת עצים כבר בגני הילדים. רק שהבעיה מתעוררת דווקא אצל מבוגרים. "המודעות הסביבתית והרצון למחזר ולהיות ירוקים אצל צעירים הולכים וגוברים ביחס למבוגרים, שחיים את העבר ופחות מודעים לשינויים של הסביבה והחברה. בעתיד נראה אם זה אכן השפיע או לא", אומר ד"ר ברקאי. "מדי יום ביומו אנחנו נתקלים באירועי כריתה או מקבלים בקשות לכריתה כי העלים מלכלכים את האוטו או את מגרש החניה, או כי הם עושים יותר מדי צל ומסתירים את הנוף. אינספור סיבות שנובעות מכך שאנשים לא מבינים את מכלול התועלות הרבות שהעץ מספק. אנשים שוכחים שאנחנו חיים במדינה עם המון שמש, ואם אנחנו רוצים חיי עירוניות תוססת, אנחנו מוכרחים לקדם את כל נושא משאב העצים העירוני כבר משלב התכנון. אנחנו אומרים לעיריות: רבותי, עצים הם משאב שצריך לחשוב עליו בהתחלה, לא בסוף". 

על פי נתוני קק"ל, ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שיש בה יותר עצים כיום מאשר לפני 100 שנה. בשנת 1901, שנת היווסדה של קק"ל, היו בארץ רק 14 אלף דונם יער. ב־1942 המספר עמד על 35 אלף דונם יער נטוע וב־1970 - 600 אלף דונם. בשנת 2017 יינטעו למעלה מחצי מיליון שתילים, מהם יותר מ־300 אלף שתילים ביערות, כ־150 אלף שתילים בתחומי הערים והיישובים וכ־120 אלף שתילים לצורכי חקלאות. 

למעלה מחצי מיליון משתתפים צפויים לקחת חלק ב־130 אירועי הנטיעות השנה, שיתקיימו בכ־50 רשויות מקומיות. המספרים יפים, אבל לא אומרים הרבה. "קשה לאמוד כמה עצים יש בישראל, ולכן אומדים את שטחי היער", אומר ברקאי. "כיום יש בארץ מיליון וחצי דונמים של יערות, מתוכם 900 אלף מוגדרים כשמורות יער". 

בשנת 2013 החל בארץ מהלך של הכרזה על שמורות יער, בדיוק באותו אופן שבו מוגדרות שמורות טבע. "כך, למשל, יש צורך באישורו של שר החקלאות על מנת לשנות את הייעוד של יער לבינוי", מסביר ברקאי. "אנחנו נמצאים במהלך של הסמכת פקידי יערות נוספים בעיריות ומתכוונים לפתוח בחודשים מאי ויוני קורס להכשרת פקידי יערות, כדי שהאחריות תועבר אליהם". 

צו האילנות 

נושא העצים מוסדר ב"פקודת היערות", פקודה מנדטורית מ־1926. במשך כשישה עשורים, משנת 1948 עד 2008, המחוקק הישראלי לא גילה בה עניין רב, להוציא קיומו של אגף הייעור במשרד החקלאות, שהיה אחראי לניהול היער. התחנות החשובות נרשמו ב־1961, כשמדינת ישראל חתמה על אמנה עם קק"ל. אגף הייעור במשרד החקלאות נסגר, וניהול היער הופקד בידי קק"ל. ב־1997 הוצא צו האילנות בידי שר החקלאות דאז, רפאל איתן, שהגדיר את רשימת 68 העצים המוגנים בישראל, כלומר אלו שכל כריתה שלהם חייבה אישור של פקיד היערות.

אחרי כעשור של דממה, ב־2008 הוציא המחוקק את תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה, שבו הורה שבכל תוכנית חדשה שמוגשת יש להציג מפה, שעליה מסומנים העצים הבוגרים, וחוות דעת של פקיד היערות. לכל תוכנית נדרש פידבק של גורם מקצועי, שאמר מה דינה בנוגע לפגיעה בעצים. באותה שנה התפיסה השתנתה: לא מגדירים עץ כמוגן על פי מינו, אלא על פי גודלו. לפי ההגדרה החדשה, כל עץ שגובהו מעל שני מטרים וקוטר הגזע שלו בגובה החזה הוא לפחות עשרה ס"מ הפך מוגן. 



ב־2012 נחקק תיקון 5 לפקודת היערות, גם הוא היה ברוח אוהדת לעצים. נקבעו בו הסדרים, שהעיקרי בהם היה התוויית חקיקה שקבעה הנחיות מפורטות מהם הדברים שפקיד היערות צריך לשקול, כשהוא מחליט אם לאשר כריתה בחוות הדעת שלו למוסד התכנון. אם אכן אישר כריתה, היה עליו לקבוע נטיעה חלופית בשווי אותו עץ שנכרת. 

בשנת 2014 חלו שני שינויים: תיקון 101 בחוק התכנון והבנייה קבע כי קיימת חובת התייעצות עם פקיד היערות בנוגע לכל תוכנית בנייה ופיתוח, ששטחה גדול מ־35 דונם ויש בה לפחות 50 עצים. עוד נקבע בתיקון שאם יש בתוכנית בנייה חדשה פחות מחמישה עצים בוגרים שמיועדים לכריתה, מגיש התוכנית לא נדרש להגיש סקר עצים, אך עדיין נדרש לקבל היתר כריתה מפקיד היערות. 

באותה שנה נקבע גם תיקון 6 לפקודת היערות, שלפיו לפקיד היערות סמכות להקל בחובת הנטיעה החלופית, ועליו להידרש לשיקולי עלות־תועלת. כמו כן, שונתה ההגדרה של "עץ בוגר": קוטר הגזע בגובה החזה הוא 20 ס"מ בלבד ולא עשרה, כפי שהיה בעבר.  

עורק החיים העירוני 

ונראה שהפגיעה בעצים רק הולכת ומחריפה: רוורס דרמטי נוסף נרשם עם תיקון חדש, המאפשר ליזמים להרחיב את זכויות הבנייה במסגרת תמ"א 38 ועשוי להוביל לפגיעה אנושה באיכות הסביבה ולחיסול 40% מהעצים הבוגרים שבערים. התיקון, בין, השאר מאפשר ליזם לבנות מרתפי חניה תת קרקעיים על כל שטח תת־הקרקע במגרש. המשמעות: כריתה של כל העצים הבוגרים הקיימים בשטח. נוסף על כך, הוא מאפשר הפיכה של השטח המשותף לשטח פרטי של בעלי קומות הקרקע, שעלולה להוביל לפגיעה מסיבית עד אנושה בעצי הרחוב שבו מתבצע פרויקט תמ"א. 

לטענת איגוד אדריכלי הנוף, התיקון החדש מתעלם לחלוטין מהיבטים אורבניים, חברתיים וסביבתיים – בייחוד בנושא האי יכולת לנטוע עצים ולגזור גזר דין מוות על עצים ותיקים, שחלקם נטועים כבר מאות שנים. לטענת האיגוד, תמ"א 38 להתחדשות עירונית פוגעת ביכולת לבצע תכנון סביבתי, בין היתר בכל הנוגע לייעור ולצמחייה בערים – זאת, בין היתר, גם בשל הצורך בהתאמה של המרחב העירוני להתמודדות עם תוצאות ההתחממות הגלובלית. לטענת הארגון, ניכרת פגיעה קשה וחמורה מאוד בייעור העירוני, הקשורה במישרין לבנייה על פי פקודות תמ"א 38. הארגון מציין כי למיטב ידיעתו, בפרויקטים של תמ"א 38 בגוש דן לא נותר במגרש עץ בוגר אחד שהיה נטוע טרם ביצוע הפרויקט.



אדריכל הנוף שחר צור, החתום על מחקר בנושא מרחב המחיה של עצים בסביבה העירונית בישראל במסגרת הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, מבקש להבהיר שהפרקטיקה הנהוגה בתכנון, נטיעה ותחזוקה ארוכת טווח של עצי רחוב בישראל מעידה על פער ניכר לעומת הנעשה בעולם. "פער זה קיים בהקצאת המשאבים, בשיטות הנהוגות ובמודעות של מקבלי ההחלטות לחשיבות הנושא", אומר צור, המשמש כחבר הנהלה באיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף. "הרחובות הם עורקי החיים של העיר, ולכן מתוך מרכיבי היער העירוני לעצי רחוב יש חשיבות גבוהה. עצי רחוב מורידים את הטמפרטורה וגורמים לאנשים לרצות ללכת ברחוב. בישראל יש קיץ ארוך, והעצים הם האמצעי הנכון ביותר לייצר הצללה. עצי הרחוב יוצרים 'מסדרון נוחות אקלימית'. למשל, בשדרות רוטשילד בתל אביב, בגבעתיים, הרצליה, נתניה וכפר סבא, אנשים רוצים ללכת במקום שבו יש צל". 

אלא שעצי הרחוב, על אף תפקידם החשוב, נמצאים בבעיה קשה. העצים הגדולים שיש כיום בערים ניטעו באמצע המאה הקודמת, והיו להם תנאים טובים. עצי רחוב שניטעים כיום בשכונות החדשות לא מצליחים לשרוד, כי הרחוב רווי תשתיות, והמצעים בבסיסו מאוד מהודקים. "קיים פער ידע בין השאלה כיצד לטעת עץ רחוב בשכונה חדשה, לבין היישום. יש דרך הנדסית שמאפשרת לעץ להגיע לבגרות ולהצליח, אלא שבישראל הנושא בחיתוליו", אומר צור, שלקח על עצמו לשמש כסוכן שינוי, שדוחף את הנושא קדימה בעבודה מול משרד החקלאות, משרד השיכון ועוד. 

"כל תהליך התכנון של עצים הוא לא מספיק מפותח. התכנון של בתי הגידול מגיע אחרי תכנון התשתיות האפורות כמו חשמל, ביוב ועוד, ולמעשה לא נותר מספיק שטח", מבהיר צור. "בשביל שיהיה עץ גדול צריך לספק לו בית גידול מתאים. אף שיש הרבה מהלכים מצוינים שנעשים, כרגע זה לא מספיק וחסרה תמיכה ציבורית. קק"ל יכולים להגיד מה שטח היערות, אבל כשמדברים על יערנות עירונית, הנתונים הם חלקיים".