טוביה אושרי, ממנהיגי כנופיית הפשע המאורגן הראשונה בישראל – 'חבורת הכרם', התראיין אתמול ל-103FM בתכניתם של גלעד שלמור וברהנו טגניה. הוא סיפר על עברו הפלילי – וגם חשף האם הוא מתחרט על המעשים הקשים בהם הואשם. 




אושרי התייחס לתקרית האחרונה אליה נקלע אושרי, בה לכאורה נגח בראשו של עורך הדין של בת הזוג שלך. "הוא חייך אליי בלגלוג, ואני לא ידעתי את נפשי. באתי אליו, תפסתי אותו בחולצה ונגחתי בו. הוא קרא לי סנדק, ואומר שאני אמרתי לו שהוא מתעסק אם הסנדק. אם באמת הייתי סנדק, אני הייתי נותן לו ראסייה? הייתי שולח שישברו לו את הרגליים. סנדק. הוא מכור לסרט הסנדק והוא קרא לי סנדק. על מה סנדק? תראה איזה ראש מטומטם. עורך דין. גם המקרה שלי עם הרימונים ששמו לי בבית והרגתי את האנשים ששמו לי את הרימונים, זה כי לא הייתה לי ברירה. הם הגיעו אל סף ביתי ולא הייתה לי ברירה". 

אתה מצטער על אירוע הנגיחה? 
"בטח מצטער, מה אתה חושב. אני לא בן אדם אלים, למרות שהרגתי שני אנשים. אני הרגתי אנשים בגלל שהם באו לפגוע בי". 
טגניה: אם נוכל להשתמש בך כפרשן לעולם התחתון, איך אתה רואה את ראשי ארגון הפשע כיום? 
"אני לא יודע מה זה, לא קורא אפילו מה כתוב בעיתונות לגביהם. אין לי עניין איתם. אני רחוק מהם. גם בעברי הייתי רחוק מהם". 
טגניה: כשאתה שומע פיצוצים בראשון, בתל אביב, זה ניסה לחסל את זה, פרשות כאלה, ראש ארגון פשע כזה, מה אתה אומר?
"אני מחוץ לנושאים האלה. גם בבית הסוהר הייתי לבד, לא היו לי חברים, גם אם היה שם מישהו שיכולתי לדבר איתו הייתי מדבר איתו על העתיד. אתה רחוק. אני בן שמונים, בחייאת דינאק, על מה אתה מדבר? שום דבר. לא אומר לי שום דבר שם כמו דומרני. אין לי עניין איתם". 
שלמור: נחזור קצת אחורה, כמו שאתה אומר, הגעת כבר לגבורות. בראייה לאחור, אם אתה יכול לתת לנו דבר אחד שאתה גאה בו בעבר שלך ודבר אחד שאתה אולי קצת בדיעבד מתבייש בו.
"קודם כל אני סנדק באמת, הסנדק של ילדיי, הסנדק של נכדיי והסנדק של ניניי. כל העבר - הכל סיפורים של אחד מהמודיעין שרצה להקים בתוך המשטרה משטרה פדראלית. הוא היה צריך להביא שמות של מי מהאנשים המובילים בפשע בשביל שהוא יכול להיות האיש הזה, אני שכחתי את השם שלו היו לי עסקים, היה לי מפעל לבשר ומפעל לסלטים, חנות בכרם, היה לי משרד במיאמי ומשרד בברזיל. איזה פשע אני צריך לעשות?"
טגניה: אני רוצה לשאול אתך משהו אחר סיפרת בראיון שהרגת שני אנשים. מה עובר לאדם בראש בזמן שהוא הורג שני אנשים?"
"בוא תהיה אתה במקומי, אם שני אנשים היו שמים לך רימונים בבית ומשתינים עלייך, מה אתה הייתה עושה? אין דרך אחרת. אתה חושב שאני אלך למשטרה? והיה והייתי הולך למשטרה, הם היו מקבלים שנה שנתיים מאסר, ולאחר מכן הם יצאו מבית הסוהר, ואיפה אני אהיה?"
שלמור: הרגת אותם באמצעות אקדח?
"לא. באמצעות עוזי". 
שלמור: רגע לפני שאתה לוחץ על ההדק ויורה בהם מה אתה מרגיש ? זה אדרנלין? זה זעם שעולה לך בראש? 
"תשמע, אני הייתי בצבא, הייתי בגולני, אז זה לא חדש לי הדברים האלה. שמרתי על קור רוח אבל אחר כך התבלבלתי. הרגשתי לא טוב, אתה יושב ושואל את עצמך מה עושים עכשיו, מה עושים? לא היו לי תשובות. שלחתי לקבור אותם בחולות אשדוד". 
שלמור: אתה נסעת?
טוביה: לא אני, מנהל העבודה שלי. הוא גם יצא עד מדינה עליי.
שלמור: בניגוד לעבריינים אחרים אתה אדם חופשי והגעת לגיל מבוגר יחסית, יכול להיות שהצלחת לנצח את השיטה?
"אם ישבתי בבית סוהר עשרים שנה, אני ניצחתי את השיטה? אני מטומטם".
 
מחר במעריב ״סופהשבוע״: ליאורה נקלעת למלחמת עולם במשפחה של טוביה אושרי