לאחרונה פורסם כי מספר חברי כנסת ובהם ח”כ מרב מיכאלי וח”כ יהודה גליק מקדמים הצעת חוק לעידוד השתתפות בקורס הכנה לנישואים. לפי הצעת החוק, המשתתפים בקורס יקבלו לא רק כלים לחיי נישואים ומשפחה, אלא אף יזכו להטבות מס. אתי פז, מנהלת הקליניקה לזוגיות ומשפחה במכון אדלר מסבירה כי “עצם הרעיון של החוק הזה וההטבה הכלולה בו, מהווים תמריץ שיעלה למודעות את הצורך בלימוד כישורי זוגיות ובהבנה שיש צורך במתן כלים לזוגות לתקשורת בונה, התמודדות עם בעיות ופתרון קונפליקטים”.

לדבריה, “הצעת החוק מבורכת, כי היא מעלה למודעות את העובדה שהמענה לבעיות זוגיות לא צריך להיות רק בשעת משבר, אלא יכול לבוא גם בפעולות מקדימות שימנעו הגעה למצבי קיצון כדוגמת גירושים.

פז מוסיפה כי נוכח אחוז הגירושים הגבוה יחסית בשנים הראשונות לנישואים, לא מן הנמנע כי תהליך כזה, שיקדים את הנישואים עצמם, עשוי לאפשר לזוגות ולמשפחות רבות בישראל לנהל אורח חיים בריא ומאושר יותר. “פעמים רבות, כאשר זוג מחליט למסד את הקשר, הוא עוד נמצא בשלב ההתאהבות הראשונית ואינו ערוך להתמודדות עם החיים המשותפים והאתגרים שמזמנת המציאות”, אומרת פז.



“כעמותה לשינוי חברתי, אנו רואים חשיבות במתן כלים מעשיים על מנת לחזק את החוויה ההורית והמשפחתית להורים ולמשפחות צעירות”, אומרת אסנת הראל, מנכ”לית מכון אדלר. “עבורנו זו שליחות של ממש לסייע לכל אותם הורים עוד בטרם הם נאלצים להתמודד עם האתגרים שנכונו להם, ולהפוך אותם להזדמנויות הוריות חיוביות”.


במכון אדלר מדגישים כי מדובר בנושא חברתי, שהכרחי כי ייהנו ממנו כל הזוגות שמעוניינים במיסוד יחסיהם, בין אם נישאו ברבנות או באמצעות נישואים אזרחיים. טובת העניין העקרוני צריכה לעמוד לנגד עיני המחוקקים ואסור שהצעת חוק כזו תהווה מנוף פוליטי עבור בעלי עניין שונים.

לא רק במכון אדלר חושבים שהכרחי שכלל הזוגות בישראל ייהנו מהטבה זו. לדעת מיקי גיצין, מנכ”ל תנועת ישראל חופשית, חיי משפחה הם עניין אישי של כל אחד ואחת מאזרחי ישראל. לדבריו “יש משפחות שונות, עם תפיסות עולם שונות, ואין זה מתפקידה של המדינה להתערב או לעודד מבנה משפחתי או תפיסה משפחתית מסוימת. לפיכך, יש לוודא כי הכשרות אלה אינן פתח למנגנונים של מיסיונריות וכפייה דתית על מנת שלא יהפכו לעוד מסגרת מסוג של הדרכת הכלות הקיימת היום ברבנות”. גיצין הוסיף כי “נכון שהמדינה תעודד חופש בחירה בנישואים כמו גם בהכנה לנישואים, אולם יש לוודא כי הגוף האמון על הדרכות אלה אינו עוד מנגנון שמנסה לכפות על הציבור הישראלי תפיסות שמרניות של משפחה בעידן המודרני”.

מתגרשים? אפשר גם אחרת

מספר הזוגות המתגרשים בישראל עולה מדי שנה, ועדיין התהליך הרגיש הזה, שהשפעותיו מתעצמות אף יותר במקרים שבהם ישנם ילדים, נותר בדרך כלל בידי גורמים בעלי עניין שמוצאים לא פעם את הדרך להצית מלחמות, גם כשאלו לא היו שם מלכתחילה. שיהיה ברור, במלחמות בין בני זוג אין מנצחים! כולם מפסידים! והמפסידים הגדולים ביותר הם הילדים.

לפני כחצי שנה נכנס לתוקפו החוק החדש להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, המוכר כחוק הגישור, שעורר סערה רבה, בעיקר בקרב עורכי הדין לדיני משפחה. עצם חוק חשוב זה מהווה מהפכה, שכן לראשונה החוק בישראל מכיר בכך שהליכי גירושים צריכים לפחות להתחיל לפני שמידרדרים למלחמה. החוק עורר תרעומת גדולה מצד עורכי הדין, על אף שהוא לא מוציא אותם מהתהליך, אלא בסך הכל מחייב את המדינה להכיר לבני זוג את מכלול האפשרויות הקיימות בפניהם בטרם יחליטו באיזו דרך ירצו לממש את הליך הגירושים.

בשטח כבר קיימות מגוון אלטרנטיבות ובהן גם המרכז לגירושים בשיתוף פעולה של מכון אדלר, הכולל עורכי דין, יועצי גירושין, שבהכשרתם הם מטפלים משפחתיים מוסמכים ויועצים כלכליים, שעובדים במשך כל התהליך כצוות אחד בשיתוף פעולה מלא עם בני הזוג המתגרשים ומחויבים שלא להגיע לבית המשפט.

גירושים בשיתוף פעולה היא גישה חדשנית לפרידה מתוך תפיסה שלעולם המשפחה נשארת משפחה. ההליך הזה מאפשר מציאת פתרונות יצירתיים יחד עם בני הזוג ומחייב כל העת לראות את טובת הילדים. ההליך ממזער את הנזקים הנגרמים לילדים ומאפשר לזוג, גם בסיומו, להמשיך לקיים תקשורת חיובית לטובת ילדיהם.

בארץ קיימות מספר קבוצות העוסקות בגירושים בשיתוף פעולה. במיוחד עבור יום המשפחה, התקיים אתמול הכנס השנתי של הארגון הישראלי לגירושים בשיתוף פעולה. “בשורה התחתונה, אי אפשר להגיש היום תביעות לבתי דין רבניים או לבתי משפט לענייני משפחה בכל הקשור לנישואים ולגירושים. בעצם, החוק מחייב שלב של עיכוב הליכים עד 85 ימים, שבמהלכם בני הזוג מגיעים על פי צו ליחידות הסיוע שקשורות לבתי משפט או לבתי דין רבניים, שבמסגרתן מגיעים להליך של מהו”ת: מידע, היכרות ותיאום”, כך מסבירה עורכת הדין אביה שטיין־קורלנד.



שטיין־קורלנד מוסיפה: “בני הזוג יכולים לקיים עד ארבעה מפגשים ביחידת הסיוע, שבסופם יחידת הסיוע צריכה להמליץ אם הם ילכו לתהליך של טיפול, ייעוץ, גישור או גירושים בשיתוף פעולה, והם צריכים לבחור. אם אחד הצדדים בוחר לא ללכת על פי המלצות יחידת הסיוע ולהתחיל בהליכים המשפטיים, זה מספיק כדי להפסיק את עיכוב ההליכים”.

אתי פז, המנהלת גם את המרכז לגירושים בשיתוף פעולה במכון אדלר מסבירה: “בחברה שיש בה 35% גירושין, אנחנו רואים שליחות של ממש בהעלאת המודעות הציבורית לכך שניתן להתגרש אחרת. גם זוגות גרושים הם עדיין חלק ממערכת יחסים. יחסים שעלו על שרטון, אבל לעולם יישארו יחסים, בעיקר כשמעורבים בהם ילדים.

במציאות היום, לצערנו, הדברים קשים מאחר שההתדיינות המשפטית מציבה בהגדרתה שני צדדים נצים, מחדדת אינטרסים מנוגדים וממריצה את הקונפליקט המובנה כאשר הצדדים נלחמים על ניצחון. בקליניקה אנחנו פוגשים את בני הזוג המותשים מתהליך הגירושים ושומעים על קשיי הילדים שתמיד מושפעים מגירושי ההורים, חווים משבר גדול וחשופים לסכנה של נזק נפשי עמוק. כמו שאמרה ח”כ מיכאלי: “גדל כאן דור שלם עם פוסט טראומה של גירושים”.

לאחר שהליך הגירושים התנהל כמו מלחמה, על זוג ההורים להמשיך ולנהל יחסים בהקשר של הילדים והמשפחה המורחבת, לאחר שהתישו, הכפישו, ביישו והקיזו זה את דמו של זו ולהפך, כיצד ינהלו יחסים? כיצד יטפלו בילדיהם? מבחינתנו אין דרך אחת נכונה. יש מגוון דרכים שכדאי שכל זוג הורים וכל משפחה לפחות יכירו ויבחרו בדרך המתאימה להם ביותר”.