בקיץ שחלף, בעודו מבקר בבית הוריו בראשון לציון, שמע סרגיי אלימוב על תאונת עבודה באתר בנייה סמוך לביתם. הוא מיהר למקום ותיעד את הזירה שאחרי התאונה. המראות שבהם חזה לא הניחו לו, והיום הוא מוביל קבוצת מתנדבים שמסיירים, מתעדים עבירות בטיחות באתרי בנייה ברחבי הארץ ומדווחים עליהן. “דם הפועלים אינו הפקר”, הוא חוזר ואומר.

48 פועלים נהרגו בתאונות עבודה באתרי בנייה בישראל ב־2016, יותר מאשר ב־2015 (35 הרוגים) וב־2014 (31 הרוגים). קרוב ל־500 הרוגים היו בעשור האחרון בענף הבניין. מעל מחצית מהתאונות הקטלניות הללו נגרמות מנפילה מגובה, והן 54% מכלל מקרי המוות בתאונות עבודה בישראל. מלבדם יש גם אלפי פצועים. ב־2017 נהרגו כבר תשעה פועלים. למרות הסיקור התקשורתי וההד הציבורי, נראה שמספרי ההרוגים והפצועים רק עולים. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בעובדה כי במדינת ישראל פשוט אין מספיק חשיבות לחיי אדם. שכן על אף הנתונים המזעזעים, בארץ ישנם כיום 18 מפקחי בנייה בלבד. הם אמונים על כל 13 אלף אתרי הבנייה בישראל. מדובר ב־18 איש בלבד, שאפילו לא מחזיקים רכב צמוד שיאפשר להם להגיע מאתר לאתר.



קבוצת הפעילים שיזם אלימוב החליטה לא לשתוק יותר. שבועיים אחרי כנס ההכשרה שהעבירו לפעילים יוצאים אלימוב, איזי כרמון ואמיר דלומי, בשנות ה־30 לחייהם, לסיור באתרי בנייה כדי לצלם, לתעד ולתלות שלטים שהכינו, הפונים לפועלים ולקבלנים ומדגישים את החשיבות שבשימוש באמצעי בטיחות. כבר באתר הראשון מצביע אלימוב על ליקויי בטיחות ברורים. “בקומה העליונה אין בכלל מעקות בטיחות, ובפיגומים חסרים חלקים שלמים”, הוא אומר. אלימוב, שמגיע מתחום הבניין, מסייע גם להכשיר את המתנדבים, שרובם אינם מגיעים מהתחום, כדי לזהות את הסכנות ולדווח. כל דיווח מועבר לממונה האזורי על הבטיחות במשרד העבודה והרווחה.

קיבלתם מהם כבר תגובות?
“עדיין לא. לפעמים אנחנו מפרסמים גם בעמודי הפייסבוק של הקבלנים עצמם ומקבלים מהם תגובות מתחמקות, כמו 'הפועל יצא לדקה, ולכן לא חבש קסדה, או 'הליקויים תוקנו', ואנחנו חוזרים אחרי יומיים ורואים שהם לא תוקנו. לפעמים אנחנו גם מגיעים לאתר שהייתה בו תאונה כמה ימים קודם ורואים שהליקויים עדיין לא תוקנו”.

אתם מתעמתים עם קבלנים בשטח? מדברים עם הפועלים?
“הרבה פעמים הפעילים יוצאים לתעד באופן עצמאי קרוב לבית אחרי שעות העבודה. אנחנו לא מתעמתים עם הקבלנים, אבל הפועלים בהחלט מדברים איתי. חלקם סיפרו לי, למשל, שפועלים פלסטינים מהשטחים נמצאים במצוקה כלכלית כל כך גדולה, שהם יעשו הכל, כל מה שיגידו להם, בלי להתייחס לבטיחות”.

אנו עוברים לאתר בנייה נוסף, וגם שם מצביעים הפעילים על ליקויי בטיחות שעלולים לגרום בכל רגע לנפילת פועל. “רק על הרוגים מדווחים, מי יודע כמה פציעות קשות יש או כמה פועלים פצועים מוחזרים לשטחי הרשות, ומי יודע מה מצבם שם?” שואל אלימוב. “גם לאזרחים יש כוח. למשל, חלק גדול מהבעיות הן דווקא באתרי תמ”א, ושם יש לדיירים כוח לדרוש בחוזה הקפדה על בטיחות”.

“בטיחות זו אחריות משותפת לקבלן ולפועלים", מוסיף הפעיל איזי כרמון מהמרכז לצדק חברתי ברחובות. "הרבה פועלים לא יודעים לעבוד בצורה בטוחה, לא למדו את זה או לא הפנימו את הצורך בבטיחות, והרבה קבלנים גם לא מספקים אמצעי בטיחות מתאימים, והפועלים לא תמיד דורשים אותם. חלק מהפעילות שלנו היא גם להסביר לפועלים. אנחנו תולים שלטים בעברית ובערבית, שמסבירים גם לקבלן וגם לפועלים את החשיבות באמצעי בטיחות. הפעילות הזאת והפעילות של המרכזים חשובה לנו, כי מחוץ לאזור המרכז אין לפעילים חברתיים מקום לקיים בו פעילות”. בעוד כשבועיים יקיימו הפעילים מפגש הסברה למתנדבי תיעוד באזור חדרה, כדי להרחיב את הפעילות ולכסות עוד אזורים בארץ.

רבע ממה שנדרש

בוועידת ישראל לנדל"ן של "גלובס", שנערכה בחודש שעבר, התקיים שולחן עגול שכותרתו "לראות, לדעת, למנוע - שותפים לעשייה ולאחריות", ובמהלכו ניסו המשתתפים להציע פתרונות למניעת הסטטיסטיקה המחרידה בענף הבניין. אבל כמו שאמר שם מנכ"ל התאחדות בוני הארץ, עו"ד אליאב בן שמעון, בסופו של דבר הכל מגיע למשאבים. "הקבלנים והיזמים פתוחים להשקיע ולטפל בכל דבר שקשור לנושא הבטיחות", אמר. "העובדים שלנו יקרים לנו, מדובר בחיי אדם. אך אנחנו לא חיים בעולם אופטימלי, וצריך להיות ריאליים. יש לנו מחסור של 4,000 מנהלי עבודה ל־13 אלף אתרים פעילים. קנסות וחקיקה שלא תואמת את המציאות או חקיקה שהיא תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה, לא ישיגו את המטרה".

עו”ד הדס תגרי, משפטנית ורכזת הקבוצה למאבק בתאונות בניין זה שנה וחצי, מכירה את הפעילים שמוביל אלימוב ומברכת על עבודתם. “התיעוד שלהם מאוד עוזר לנו במאבק”, היא אומרת. “החברות הקבלניות יודעת שיש תיעוד, שיתפרסמו פרטים שלהן, וזה חלק חשוב בהפעלת לחץ ציבורי. מישהו בממשלה חייב להתעורר ולהחליט שחיי הפועלים חשובים. אם רק היו משקיעים עשירית מהכסף שמשולם לנפגעים בבטיחות, דברים היו נראים אחרת. במצב הנוכחי, ולמרות שהיו שינויים, החברות הקבלניות לא משלמות שום מחיר. בכל מקרה שבו נהרג פועל, צריך לפרסם את שם החברה והקבלן. התיעוד הזה קריטי. צריך לדרוש דין וחשבון מהחברות בכל פעם שיש תאונה”.

את מאמינה שהפעילים אכן יודעים להבחין בהפרות בטיחות?
“בוודאי. רוב אתרי הבנייה במצב בטיחותי מזעזע. מספיק שתרימו את העיניים ותראו הפרות בטיחות. אולי הם לא ידעו מה מצב המנוף, אבל אפשר בקלות לראות היעדר קסדות ומעקות בטיחות או פיגומים לא תקינים”.

לאחר תאונת העגורן בבת ים בחודש שעבר, שגרמה לארבעה פצועים, אחד מהם באורח קשה, כתבה עו"ד תגרי פוסט זועם, שהופנה לשר העבודה והרווחה חיים כץ. "כבר שנה ושלושה חודשים אנחנו מתריעים על ההפקרות הבטיחותית באתרי הבנייה", כתבה בפוסט. "כבר שנה שהמנופאים מתריעים על רמת הבטיחות הלקויה של עגורני הצריח. מראים באותות ובמופתים שמספר מפקחי הבטיחות כרבע ממה שנדרש על פי תקנים השוואתיים; אין פתרונות פלא... הכחשת הצרכים הממשיים, ועקיפת הפתרונות המתבקשים, לא תביא מזור לפועלי הבניין המוכים... יש 22 תקנים לא מאוישים במנהל הבטיחות התעסוקתית, כמעט כולם בתחום הפיקוח על הבנייה. הנדסאים ומהנדסים - בעלי/ות התארים המהווים דרישת סף לתפקידים אלה - לא מוכנים לעבוד בשכר הנמוך המוצע. כמעט כל מי שיכול - עוזב".



יוצאים מהאדישות

באופן מפתיע, גם ג’, קבלן ויזם האחראי לכמה אתרי בנייה, מעודד את הפעילות. “לי אין מה להסתיר”, הוא אומר. “אני מכריח את הפועלים שלי להשתמש בקסדות ורתמות. אצלי לא תראי פיגומים חסרים או עקומים או מעקות לא תקינים, אבל בתוך עמי אני חי, ואני יודע מה המצב אצל אחרים. טוב מאוד שיסתובבו אנשים בשטח ויתעדו, אולי ככה דברים ישתנו. הבעיה היא שבהרבה אתרים קשה לתעד, כי אין גישה”.

לדעתך הסיבה היא מחסור במשאבים או חוסר אכפתיות?
“זה יותר מזה. תאונות קורות וימשיכו לקרות. כדי שהן יצטמצמו צריך גם לחנך פועלים לעבוד בצורה בטוחה. הרבה פועלים לא משתמשים בקסדה, כי זה לא נוח. צריך גם לקנוס קבלנים שלא אוכפים בטיחות, כי לא משתלם להם להחזיק יותר ממפקח בנייה אחד באתר גדול וגם לתמרץ בנייה בטוחה יותר. כל עוד רוצים בנייה מהירה וזולה, מביאים פועלים זרים וזולים, חותכים פינות כי יש לחץ ואין ממש אכיפה - התאונות יימשכו”.

במשרד העבודה והרווחה פועלים כבר חודשים ארוכים לשינוי תקנות שיאפשר השתת קנסות על קבלנים. על הטלת הקנסות המליצה גם ועדת אדם, שבחנה את הבטיחות באתרי הבנייה, ומסקנותיה הוגשו למשרד הכלכלה עוד ב־2014. למרות זאת, לפי פרסום לאחרונה בעיתון "הארץ", משרד ראש הממשלה והתאחדות בוני הארץ הפעילו בחודש האחרון לחצים, כדי לעכב הטלת קנסות על הקבלנים. לפי הפרסום, גורמים במשרד ראש הממשלה פנו למשרד העבודה ודרשו שהתכנית תעבור הליך בחינה, שמטרתו להעריך את השפעתה על ענף הבנייה. כל שינוי חקיקה עובר את ההליך הזה, שעשוי להימשך חודשים רבים, אך במקרה זה העניק משרד המשפטים פטור. במכתב ששלח לאביגדור יצחקי, ראש קבינט הדיור במשרד ראש הממשלה, ולאודי פראוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, כתב עו"ד אמיר הלר, מנהל אגף יזמות ובנייה בהתאחדות, כי הקנסות אינם סבירים בהיקפם, אינם מידתיים, "ואף ניתן לומר שרירותיים לגמרי, ללא מדרג חומרה וללא הסתכלות על התועלת שתצמח מהטלת עיצומים אלה".

הקבלנים דורשים כי התקנות החדשות לא יאושרו בלי שיעברו הליך המכונה "הערכת השפעות רגולציה חדשה (RIA)". כחלק מהערכה זו יידרש משרד העבודה לערוך סקירה השוואתית של הקנסות המוטלים על קבלני בניין בעולם, להציע חלופות אחרות לעיצומים הכספיים ולהוכיח כי הם יתרמו לבטיחות באתרים. ובעוד אלו ממשיכים להתדיין בינם לבין עצמם, ופועלים ממשיכים לצנוח מדי שבוע אל מותם, ימשיכו אלימוב, כרמון, דלומי ופעילים נוספים לתעד ולעמוד על המשמר. “אנשים חושבים שאין מה לעשות במקרים של תאונות בניין, ויש. כשאתה עושה משהו אקטיבי זה מוציא אותך מהאדישות”, מסכם אלימוב.

ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "משרד העבודה והרווחה מקדם בימים אלו מהלך משמעותי לחיזוק הבטיחות בענף הבנייה, כולל עיצומים אישיים על יזמים ושכלול אמצעי האכיפה באמצעות שילוב טכנולוגיה מתקדמת. אנו מברכים על כל יוזמה שמטרתה קידום הבטיחות ובריאות העובדים במשק הישראלי, ובמיוחד בענף הבנייה המורכב שבו קיימים סיכונים רבים. שיתוף הציבור במאבק בתאונות העבודה, שאותו מוביל המנהל לאורך כל השנים, הוא מהלך חשוב וחיוני. ככל שירבו העיניים הבוחנות את הנעשה באתרי הבנייה, יבינו הקבלנים כי הם נמצאים תחת ביקורת מתמדת וצפויים להיענש על רשלנותם וסיכון עובדיהם. אנו מטפלים בכל מידע, פנייה ותלונה המגיעים לפתחנו".