התחושה בקרב העובדים במקום היא של מאבק כפול, גם מאבק על הבית ממש אבל גם נגד עשרות שנים של דימוי שלילי בציבור לקבוצה גדולה על לא עוול בכפם, של אנשים עובדים ויצרנים שהרוויחו את לחמם ביושר. "שלוש השנים האחרונות היו סיוט, כמו רולטה רוסית, סוג של עינוי. כיוון שאנשים עובדים ברשות השידור כל כך הרבה שנים וכל פעם המצב השתנה היתה תחושב של 'לי זה לא יקרה' וזאת אחת הסיבות שזה מתפרץ ככה עכשיו. כי זה באמת דבר חסר תקדים במגזר הציבורי שפשוט סוגרים מקום ופותחים אחר במקומו בלי העובדים" מספרת חגית, שעובדת ברשות בשלושים השנים האחרונות בניסיונה להסביר מההפגנה את מאבק 'הרגע האחרון' והיא מוסיפה: "עובדים רבים חשים מבוכה כי זה מאד לא נעים לעבוד במקום שכל כך הרבה אנשים שונאים כי מה עשינו לכם? וזה הרבה מעבר ליחסי ציבור גרועים. צריך להביא אדם מאד לקצה כדי להוציא זעם בהפגנות ושאין לנו יותר מה להפסיד. כל הזמן היתה לנו תחושה של תקווה, שאולי משהו ישתנה. בפירוש היתה בקרבנו הדחקה והכחשה".
אברוצקי מדגיש כי עובדי רשות השידור הושפלו עד עפר בתהליך הקליטה לתאגיד, ובכלל זה מיעוטם שכן נקלטו. "השדרה המרכזית של עיתונאי הרשות שחתומה על הישגים אדירים ואיכות עיתונאית לא נמצאים בתאגיד". עיתונאי הרשות והוועדים האחרים טוענים: "לאבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, יש אחריות והזדמנות לעצור את זה. יש כאן תקדים מסוכן ביחסי העבודה במגזר הציבורי ואני מרגיש שועדי העובדים האחרים לפחות כן נמצאים איתנו ומנסים לגרום לניסנקורן להבין שאם הוא יאפשר את זה, הוא גמר את הקריירה שלו. הוא אמר שלא יתן יד להעסקה קבלנית, אז איך הוא מסביר שמחצית מכח האדם של התאגיד הוא חיצוני?".
העובדים לא אומרים נואש ומאמינים שהדברים עוד יכולים להתהפך ברגע האחרון. "עובדה שאנחנו נמצאים במשבר קואליציוני ואנחנו לא צריכים להיות טהרנים ולהודות שמפגש האינטרסים בינינו לבין ראש הממשלה הוא ציני. אנחנו מפוטרים בחסות של חוק פוליטי ולכן המשבר הוא גם משבר פוליטי, זה המצב" אומר אברוצקי.
העובדים זועמים על הניסיון 'לברוא' מחדש את השידור הציבורי על גבם: "אנחנו משלמים מחיר של הנהלות שלא הבינו את הצורך בחיזור אחרי הקהל גם בשידור הציבורי שבו זה לא תנאי יחיד. אבל ההנהלה הגרועה הלכה הביתה לפני שלוש שנים ודווקא בצומת הקריטי הזה שבו העובדים היו מוכנים לרפורמה עמוקה וועדי העובדים גם נתנו יד לרפורמה, הממשלה הקודמת עשתה אחורה פנה והעדיפה לאמץ מסקנות של ועדה מוטה של אדם העומד בראש חברת הפקה גדולה שתרוויח מתאגיד השידור החדש" אומרת אחת העובדות שמוסיפה: "רשות השידור היתה במשך עשרות שנים גוף שמייצר תוכן איכותי והיא התחילה לקרוס לתוך עצמה כשהחלה להוציא לשוק הפרטי את ההפקות לצד ביורוקרטיה מיושנת שלא מתאימה לעולם הזה".
לעובדים בהפגנה חשוב להבהיר: "85-90% מאיתנו לא נקלטו לתאגיד השידור. עברנו תהליך משפיל שבו כולנו, אנשי תוכן, עיתונאים, מפיקים ואנשים טכניים כאחד, הרגשנו כאילו פשוט לא רוצים אותנו. סימנו את כולם כ'עולם ישן' שצריך למחוק. ואנחנו יודעים לעשות שידור איכותי וטוב, אבל עובדה היא שרובנו לא התקבלנו. וזה לא שהתאגיד לא יצטרך אנשים טובים, הוא פשוט ימשיך להוציא הפקות החוצה – לעבודה קבלנית שיו"ר ההסתדרות כל כך נאבק נגדה וזה שבר ביחסי עבודה במגזר הציבורי ורק מגדיל את תחושת הבגידה בנו", אומרת עובדת שהיא מפרנסת כמעט יחידה שלה ושל שני ילדיה. עוד הוסיפה: "הביטחון התעסוקתי שרשות השידור העניקה לי עד הרגע האחרון אפשר לי להתנהל כלכלית אבל צריך להבין שתנאי הפרישה שלי, של כולנו, לא יאפשרו לי לא לעבוד. אלה תנאים צנועים מאד וזה ממש לא מה שכתבי מדיה כותבים. אם אנחנו הולכים הביתה, 700 מאלף העובדים יתייצבו בלשכות התעסוקה".
אחד מאותם כתבים, חבר מערכת דה מרקר, הפך לדמון בעיני העובדים שכמה מהם הבחינו בו בהפגנה והטיחו בו האשמות חריפות כשביקשו ממנו להסתלק מהמקום: "התקשורת, הקולגות שלנו, נגדנו. אתה כותב דברים מופרכים על תנאי הפרישה שלנו, שהם פשוט לא נכונים, שלא היו ולא נבראו, ומשמש דובר של התאגיד". עובדים במקום הסבירו: "זאת שתיקת הכבשים, וזאת אולי תחשת הבגידה הכי קשה. שיש בתקשורת מי שבעיני התאגיד הוא התשובה לכל תחלואי הרשות וכולנו, העובדים שעשו את השידור הכי איכותי במדינת ישראל עשרות שנים, פשוט מיותרים. לא ציפינו לבגידה הזאת מצד מי שאמור לתווך את המאבק שלנו לציבור ומה שעושים זה לפגוע עוד יותר בתדמית הגם כך לא מוצדקת שלנו".
התרעות פיקוד העורף