שעות ארוכות לאחר שבתה נרצחה וראשה נערף, אחרי שכל המדינה כבר ידעה על המקרה המזעזע, אמה של אדל קלמן עדיין לא ידעה שלבתה קרה הנורא מכל. עד היום (ראשון), ארבע ימים לאחר הרצח, היא אינה יודעת מה בדיוק קרה לבתה, כיצד נראו הדקות האחרונות לחייה ואיך מתקדמת חקירת הרצח. בני משפחתה של אדל, שעל פי החשד נרצחה על ידי בעלה לשעבר, מנסים עדיין לעכל את האסון הנורא שפקד אותם, אך במקביל, זועמים על רשויות המדינה, שפעלו ופועלות בחוסר רגישות משווע ושלטענתם, זנחו אותם מאז המקרה.
אין ספק שמקרה הרצח של אדל קלמן היה מורכב ושמשטרת טבריה צריכה הייתה להתמודד עם קושי לזהות את גופתה ולהבין מה אירע. אך רצף האירועים בשעות שלאחר הרצח הותיר את בני משפחתה בטראומה נוספת. הידיעות על הרצח המזעזע בטבריה החלו לזרום בתקשורת כבר בצהרי יום רביעי האחרון, אך בנות משפחתה של אדל, המתגוררות באשדוד, לא ידעו על כך דבר. לשכת הרווחה בטבריה הודיעה את בשורת האיוב רק לאביה של אדל, שאינו בקשר עם אמה.
"הייתי בעבודה כשהבן שלי התקשר ואמר לי להיכנס לאינטרנט ולראות כמה דמיון יש בין הפרטים שפורסמו לבין אחייניתי", משחזרת דודתה של אדל, אלה. "הם היו נשואים עשר שנים בלי ילדים, חזרו בתשובה, התגרשו לפני כמה שבועות, היא עובדת במעון לילדים והוא לא עובד – הבנתי שזה הסיפור שלה".
אלה התקשרה לאדל, שכמובן לא ענתה. לאחר מכן התקשרה לאחותה של אדל, שראתה באתרי החדשות תמונות של הבית בו אירע הרצח ומיד הבינה. "שמעתי את זעקות השבר שלה דרך הטלפון. נסענו יחד לבית האם באשדוד. בדרך שוחחנו איתה והבנו שהיא לא יודעת דבר". כשהגיעו השעה הייתה כבר ארבע אחר הצהריים, שעות אחרי הרצח, והאם עדיין הייתה באפלה. "הלכנו לתחנת המשרה באשדוד, אמרנו ליומנאי שאנחנו חוששים שהנרצחת היא קרובת משפחתנו. מסרנו את הפרטים של אדל אבל הוא אמר שזאת לא היא".
בינתיים, הצליח גיסה של אדל להבין שאכן מדובר באחותה של אשתו. "הוא קרא לי למטה ובישר לי", נזכרת אלה בבכי. "הוא התקשר למחלקת הרווחה בעיריית טבריה ושאל מדוע לא הודיעו לאמא. הפקידה שם ענתה לו 'הודענו לאבא, זה לא ענייננו אם הוא לא בקשר איתכם. אני לא חייבת להודיע לכל המשפחה'. אבל לא מדובר ב'כל המשפחה'. מדובר באם הנרצחת!" בני המשפחה חששו לבשר לאם בעצמם על מות בתה. "אנחנו לא יודעים מה לעשות במצב כזה. אז נסענו איתה לתחנת המשטרה".
"הבת שלך נרצחה"
שם, במשטרת אשדוד, קיבלה האם את הבשורה הרעה מכל, "בעמידה, במסדרון, בלי כיסא, בלי כוס מים, בלי סיוע נפשי", אומרת אלה בזעם. "'את לילי קלמן?' שאל אותה השוטר. 'אז הבת שלך נרצחה', הוא אמר לה בקור רוח. איפה אנחנו חיים?" אלה ממשיכה: "אחותי בכלל לא הבינה. היא התחילה לבכות. לאחר מכן היא נלקחה לחקירה במשך שעתיים וזהו. עזבנו את התחנה. מאז אנחנו לא מעודכנים מי, מה, מתי. על הדיון בהארכת מעצר של החשוד ברצח לא ידענו. חתמנו במשטרה שאנחנו מעוניינים בנתיחת הגופה, אבל בית המשפט קבע, בלי ידיעתנו, שלא תהיה נתיחה, לבקשת האבא. אנחנו חסרי אונים".
בצר להם שכרו בני המשפחה את שרותיו של עורך דין פרטי, מבלי לדעת שכנפגעי עבירה, מגיע להם, על פי חוק, סיוע משפטי. "לילי, האמא, עובדת כסדרנית בסופר, במשכורת של כ-4,000 שקל בחודש", אומרת אחותה בכאב. "שילמנו לעורך הדין כבר 6,000 שקל". התמונה החלה להתבהר היום, כאשר זכו לביקור של לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות. צינמן נדהמה לשמוע על מצבה העגום של המשפחה. "אסור שמשפחה כזאת תתמודד לבד", היא אומרת. "אחרת, לטראומה של האובדן מתווספת הטראומה של הימים שאחרי".
לדבריה, "מאז שחוקק חוק נפגעי עבירה, בתחנות המשטרה צריכים לקבל מידע. מעבר לבשורה המרה, על השוטרים ליידע שקיימת תכנית סנ"ה (סיוע לבני משפחות נפגעי עבירות המתה, מ"ש), שמטרתם להעניק טיפול וגם סיוע משפטי, ולא כמו שקרה כאן, שהמשפחה נאלצה לשכור עורך דין פרטי. במקרה הזה,
אולי אפילו לא יהיה משפט והחשוד יישלח לאשפוז. צריך מישהו שיסביר להם את זה, ילווה אותם".
בני משפחתה של אדל יושבים שבעה בבית המשפחה באשדוד. "עד עכשיו אנחנו לא יודעים איך הוא רצח אותה", אומרת אלה בכאב. "רק מידע שאנחנו מקבלים מהחדשות. לאחותי לא אמרנו עד עכשיו שהוא ערף את הראש. זה יהרוג אותה. מכל אדם שנכנס בדלת אנחנו מבקשים לא לתת פרטים, לא נותנים לה להדליק טלוויזיה או לקרוא עיתון. אנשים זרים באים כל הזמן, מנחמים, מביאים אוכל, מציעים לעזור. אבל מהרשויות – שום דבר".