בעקבות אבא: סגירת המעגל של הצנחן שעזב את צבא צרפת והצטרף לצה"ל

"למדתי בבתי ספר רגילים בצרפת, אבל הייתי מחובר לדת כי סבא שלי היה רב בעיירה קטנה ליד פריז, סרסל", אומר שטרית, "מילדות החינוך בבית היה ציוני. בחופשים הייתי מבקר בישראל, יש לי כאן משפחה והכרתי הרבה מקומות ואת החיים כאן מקרוב". הקריירה הצבאית של שטרית החלה כאשר החליט לשרת בצבא הצרפתי. "הייתי שוטר צבאי במשך ארבע שנים באזור פריז. עסקתי שם בכל מה שקשור למאבק נגד סמים", הוא מספר.

"אחרי שהשתחררתי מהצבא בצרפת הגיעו אלי פניות לעשות כל מיני דברים. הייתה לי חברה וחיינו ביחד. אחרי שנפרדנו החלטתי שזה הזמן לעשות משהו מיוחד ועליתי לישראל באוגוסט 2013. למדתי עברית ועבדתי בקיבוץ נען בחוות הסוסים ובגינון. לפני 'צוק איתן' החלטתי להתגייס לצה"ל".

"אמא שלי הייתה מאוד גאה, אבל דאגה. אבא שלי שאל אם אני בטוח בעצמי ואם אצליח לחזור אחורה, כי התגייסתי בגיל מאוחר יחסית. כאן הייתי צריך להתחיל הכל מהתחלה". שטרית התגייס בנובמבר 2014. לאחר קורס עברית שנמשך שלושה וחצי חודשים בבסיס אלון, הוא התקבל לגיבוש בחטיבת הצנחנים. "לא רציתי שום דבר אחר. היה חשוב לי לשרת בגדוד 101. בתקופה שאבא שלי שירת שם זה נקרא גדוד 50. רציתי לשרת היכן שאבא שלי שירת בזמנו".

"האווירה מאוד שונה. בצרפת הצבא היה מקום עבודה עם משכורת. כאן השירות חובה. גם היחס בין המפקדים לחיילים שונה. בצבא הצרפתי העבודה הייתה מאוד מקצועית. היה דיסטנס בין המפקדים לחיילים והייתה יותר משמעת. המנטליות שונה לגמרי. מי שם יכול לחבק את הקצין שלו?".

"היו במסלול גם דברים קשים, אבל הסיפוק עצום. מההתחלה היה לי תפקיד יחסית קשה, עם המקלע. זה הרבה יותר קשה ומסובך. עשיתי מסלול של 11 חודשים. אחר כך עשינו אימונים ועלינו לקו. היינו בצפון בגבול לבנון, במוצב ציפורן ובהר דב, בדרום ובשכם".

"בנובמבר אני משתחרר. יכולתי כעולה חדש לשרת פחות, אבל רציתי לשרת כמו כולם – שלוש שנים. אחרי השחרור אני חוזר לצרפת".

"ההרגשה ללבוש מדי צה"ל וכומתה אדומה היא גאווה מאוד גדולה. להיות צנחן זה אומר הרבה דברים. אנחנו מאוד מגובשים ותמיד כולם מוכנים להילחם עד הסוף. אנחנו בפלוגה חברים טובים, אחר בשביל השני. כשאני יורד ברחוב עם מדי א' וכומתה האדומה, לא רואים את מה שאנחנו עושים כל יום. כבר קרה שהייתי בפעולות בשכם ואחרי זה מגיע לתל אביב. זה שני עולמות".

"אני לא מקבל את זה כפרס אישי, אלא כנציג של הגדוד. אני מתרגש מאוד. סיכות הצטיינות לא אומרות כלום, אבל זה טוב ונחמד וכבוד גדול להורים שלי".