קשה לפתוח בימינו טלוויזיה או רדיו בלי לראות תשדירים על הצורך למחזר ולהשתמש בשקיות רב־פעמיות. בשנים האחרונות נחשפו הישראלים גם לקמפיין מסיבי לחיסכון במים, לקמפיין ותיק יותר שקרא לשמירה על פרחי הבר ולמגוון תשדירים הקוראים לנו להגן על הסביבה. אבל מה מכל זה באמת הפנמנו? והאם הישראלי היום באמת יותר מודע לסביבה ועושה מאמצים לשמור עליה? 

“התחושה שלי היא שיש בישראל עלייה ברגישות לנושא הסביבתי, וחלק מזה נובע מחשיפה לעולם”, אומר ד”ר ג’רמי בנשטיין, חבר צוות וממייסדי מרכז השל, מרצה בנושא אתיקה סביבתית ומרכז את הסמינר המחקרי של התוכנית הבינלאומית לתואר שני בלימודי סביבה בבית הספר על שם פורטר של אוניברסיטת תל אביב. "ישראלים רואים שבמדינות אחרות נקי יותר, יש תחבורה ציבורית טובה יותר, והם שואלים את עצמם למה לא פה. עם זאת, אם בוחנים את הירידה, למשל, בצריכת שקיות פלסטיק, צריך גם להתייחס לנושא התשלום, למרות שהוא כביכול זניח. הישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים, וייתכן שזו גם הסיבה לירידה בכמות”. 



מחרתיים, 22 באפריל, יציינו בישראל ובעולם את יום כדור הארץ, שמטרתו להעלות את המודעות ליכולתו של כל אדם להשפיע באמצעות התנהלות יומיומית המתחשבת בסביבה על גורלנו ועל גורל הדורות הבאים ולהראות כי צריכת משאבים יעילה משפיעה על כל המערכת האקולוגית ועל איכות הסביבה. האירוע מצוין בכל רחבי העולם, הן בידי ממשלות והן בידי אנשים, קבוצות וארגונים וגם נקבע באופן רשמי בעצומה של האו"ם. 



אחד הפרמטרים שבהם ניכר השינוי שחל בחברה הישראלית ביחס להגנת הסביבה מתבטא בשיח הציבורי בנושא. “פעם היה מאוד קל לומר שאנחנו, הפעילים הסביבתיים, עוסקים בדברים לא חשובים, ושהדברים החשובים באמת הם כלכלה וביטחון", אומר ד"ר בנשטיין. "אך דברים השתנו. השיח הגלובלי וגם השיח בישראל כבר לא מזלזלים בנו ומתייחסים לנושאים האלו כאל שטויות. עברנו לעמוד בראש סדר העדיפויות, יש לנו שרים להגנת הסביבה, שמתייחסים לתפקיד ברצינות. גם יחסית לארצות הברית מצבנו טוב, כי אין לנו ימין נוצרי ומכחישי אקלים. אולי בישראל לא מתעדפים נושאי סביבה ואקלים, אבל בהחלט לא טוענים שהסוגיות האלו לא קיימות, כמו שקורה בממשל טראמפ כיום”.

"מדיניות עקבית"

אלא שהשינוי בחברה הישראלית אינו מתבטא רק במילים. בשנים 2011־2013 השקיעה רשות המים בישראל קרוב ל־17 מיליוני שקלים בקמפיין "ישראל מתייבשת", שנועד לעודד את הציבור לחסוך במים באופן ניכר. ברשות אמרו בעבר כי "המשבר העמוק חייב תוצאות מיידיות, ונדרש היה לשקף את חומרת המצב לציבור הרחב ולהקטין את הביקושים למים. הקמפיין היה יעיל ביותר, ומעבר לזכייתו כפרסומת האהובה והזכירה, הציבור הרחב נענה ונרתם, והביקושים למים במגזר הביתי והעירוני ירדו בכ־20% - ירידה השווה לתפוקת שני מתקני התפלה גדולים שעלותם גבוהה בהרבה". מאז 2013 הרשות אינה פעילה עוד בפרסום. ברשות אמרו כי משק המים התייצב, ולכן לא היה צורך בקמפיין נוסף. 

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ”ס) לשנת 2014, 86% מהאוכלוסייה סוגרים את ברז המים בעת צחצוח שיניים או סיבון כלים. 83% משתמשים בחצי כמות המים במכל ההדחה בשירותים. 78% שוהים במקלחת עד עשר דקות. מבין גילאי 20־24 רק 66% מתרחצים עד עשר דקות. 17% מהציבור אוספים מים לשימוש חוזר, כגון מי גשמים או מי מקלחת. גם קמפיין המחזור של תאגיד המחזור אל”ה רשם הצלחה כבירה בכמות הבקבוקים המושלכים למחזורית ובעיקר ביוזמות שבהן מעורבים תלמידים ובני נוער. כך למשל, ב־2016 מחזרו תלמידי בתי הספר והגנים מעל 4.5 מיליוני בקבוקים בשווי כולל של 1.36 מיליון שקלים. על פי נתוני הלמ”ס לשנת 2014, הישראלים ממחזרים לא מעט. כך 67% מהאוכלוסייה נוהגים להעביר בקבוקי פלסטיק למחזור. השיעורים הגבוהים ביותר נמצאו בערים נתניה (84%), אשדוד (83%) ותל אביב־יפו (82%). כמו כן, 52% מהאוכלוסייה מעבירים למחזור נייר וקרטון. 42% מהאוכלוסייה מחזירים לחנות בקבוקי פלסטיק קטנים, בקבוקי זכוכית ופחיות תמורת פיקדון. רק 3% מהאוכלוסייה נוהגים להעביר למחזור סוללות. 11% נוהגים להעביר מוצרי חשמל למחזור. 14% מחזירים תרופות לבית מרקחת או לקופת חולים.



גם בתחום של חיסכון באנרגיה ובחשמל ניכר שינוי לטובה. על פי נתוני הלמ”ס לשנת 2014, 95% מהאוכלוסייה מכבים את האור כשהם יוצאים מהחדר, 88% מכבים את מיזוג האוויר או החימום כשהם יוצאים מהחדר. 88% נוהגים למלא  עד הסוף את מכונת הכביסה או את מדיח הכלים לפני הפעלתם.

התנהגות זו מאפיינת בעלי רמות הכנסה שונות בשיעור דומה. כמו כן, 55% מהאוכלוסייה מדווחים כי בפעם האחרונה שקנו מכשירי חשמל גדולים (כגון מקרר או מזגן), הם בדקו את רמת החיסכון שלהם בחשמל. 90% מהאוכלוסייה משתמשים בנורות חסכוניות. ל־69% יש מקרר, מכונת כביסה או מזגן חסכוניים בחשמל. 49% סבורים כי הגורם העיקרי שיעודד את הציבור להפחית את צריכת האנרגיה הוא הוזלת העלות של מכשירי חשמל חסכוניים. 18% סבורים שהגורם שיעודד חיסכון הוא מידע על צריכת האנרגיה בבית והדרכים לצמצם אותה. 13% מציינים שהגורם שיעודד חיסכון הוא סימון בולט של רמת החיסכון על גבי מכשירי החשמל.

גם חוק השקיות שעבר לאחרונה ומחייב כל לקוח בסופרים הגדולים לשלם עשר אגורות עבור כל שקית, הטביע את חותמו. סקר חדש של הלמ”ס והמשרד להגנת הסביבה, שטרם נחשף, מראה כי רמת האהדה וההבנה של החוק עלתה באופן ניכר בחודשים האחרונים, ואיתה כמות האנשים המחזיקים שקית רב־פעמית לקניות ברכבם. על פי הסקר, כ־%87 מהאוכלוסייה מחזיקים כיום שקית רב־פעמית לקניות. אומנם מוקדם מדי לכמת את הירידה בשימוש בשקיות חד־פעמיות, אך גורם באחת מרשתות השיווק הגדולות אמר ל"מעריב" כי מדובר בירידה חדה של כ־%50 מיד לאחר כניסת החוק לפעולה.

“חייבים להיות אופטימיים"

“לא צריך לערוך חגיגה של יום כדור הארץ ליום אחד, אלא להתרכז בשנים הקרובות בכדור הארץ, אחרת נהיה בצרה צרורה”, מתריעה ד”ר אור קרסין מתחום המדיניות הציבורית באוניברסיטה הפתוחה. “צריך להבדיל בין הציבור הרחב לבין חברות ותאגידים, אף ששתי הקבוצות מגיבות גם למדיניות וגם לקמפיינים ומהלכים חינוכיים. לגבי הציבור הרחב, חוק השקיות הוא דוגמה. כשהחוק נכנס לתוקף, הציבור היה מאוד מופתע ולא הגיב בצורה חיובית בהתחלה, אבל בתוך זמן קצר מאוד יחסית חלה ירידה עצומה בצריכת שקיות פלסטיק. תרמו לזה שני דברים: חקיקה ותשלום. התשלום אומנם נמוך, אכן הישראלים לא אוהבים לשלם עבור משהו שייזרק, כנראה, לפח. השאלה המהותית היא לא לגבי שקיות ניילון או מחזור, אלא לגבי דברים יותר מהותיים, כמו צריכה ותחבורה, שם ההשפעה העיקרית שלנו. לראות שב־2017 הישראלי הממוצע נוסע הרבה יותר ברכב והרבה יותר מכוניות עולות על הכביש - זה מעציב”. 



האם הבעיה בציבור?

“הבעיה היא יותר אצל מקבלי ההחלטות. צריך לבחון מה מקבלי ההחלטות במשרדים הרלוונטיים עשו לשיפור הסביבה, והתשובה היא מעט מדי ולאט מדי, ואולי באיזשהו אופן אנחנו אפילו הולכים לאחור. אם לא ניתן פתרון ונמתן את תרבות הצריכה, דבר שהוא כנראה לא אינטרס של המדינה, ונפתור את סוגיית התחבורה הציבורית - לא נעשה שינוי. אומנם במערכת החינוך לגילאים הנמוכים יש תוכניות נפלאות על צמצום צריכה, אבל מול ההפצצה של חברות מסחריות - המאמצים האלו מעטים. יש צורך במדיניות עקבית, מתוקצבת ורציפה ולא בחגיגה ליום אחד”.

“הדברים היום יותר ברורים, ויש יותר ויותר קהלים בישראל שמדברים על סוגיות של סביבה ואקלים”, אומר אלי בריף, רכז קשרי קהילה בארגון “מגמה ירוקה”. “בחיפה אנחנו פוגשים יותר ויותר אנשים שמודעים לזיהום ואומרים: ‘אנו לא מוכנים שהילדים שלנו יגדלו ככה’. הם מוכנים גם להתחייב למאבק. כבר לא ניתן יותר לסבן אנשים ולומר שהכל בסדר. גם אם קם נשיא בבית הלבן ואמר שאין שום בעיית סביבה ואקלים, יש דברים שכבר לא ניתן להסתיר מהציבור. אני רואה את זה גם אצל הפעילים שלנו, שקמים ועושים שינוי, וגם בגידול בכמות ההיענות של הפעילים שלנו. במהלך 20 שנה גדלנו מקומץ פעילים ל־15 תאים, מאות פעילים קבועים ועשרות אלפי אנשים שלוקחים חלק בהפגנות למען הסביבה. יש שינוי. חייבים להיות אופטימיים”. 

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.