פעמיים הכה גורל מוזר ומסתורי בגברים של משפחת פרזנט. במאי 1942, בעיצומם של קרבות נגד כוחות הכיבוש הגרמניים בדרום–מערב רוסיה, נעלמו עקבותיו של קצין התקשורת היהודי יוסף לזרוביץ' פרזנט. יוסף, ששירת בצבא האדום בקרבת העיר קורסק (לימים זירת קרב השריון הגדול במלחמת העולם השנייה), הותיר אחריו אלמנה ושני ילדים. ביולי 2012, 70 שנה וחודשיים מאוחר יותר, ירד בנו של יוסף, לאוניד, לטיול היומי בפארק הקרוב לביתו בפתח תקווה. לאוניד בן ה–76 היה אדם צלול, חייכן. אשתו יבגניה עוד הספיקה לעקוב אחריו במבטה מבעד למרפסת דירתם, וראתה שהוא יושב על הספסל הקבוע שלו. כעבור כמה רגעים היא שבה לעיסוקיה, וסברה לתומה שלאוניד ישוב הביתה במהרה. מאז חלפו יותר מארבע שנים וחצי, ולאוניד עדיין לא שב.
לאוניד פרזנט הוא אחד מ–529 אזרחים ישראלים המוכרזים כנעדרים. אנשים שהתפוגגו לחלל האוויר בלי להשאיר עקבות, אך הותירו אחריהם בני משפחה מתגעגעים וכואבים שלא אומרים נואש וממשיכים בחיפושים, גם כאשר לעתים נראה ששאר העולם הרים ידיים. "אנחנו מבחינתנו מחכים בכל רגע נתון לבשורה", אומר נכדו של לאוניד, דניס אסטחוב, "רוב הסיכויים שזו תהיה בשורה רעה, אבל כבר הכנו את עצמנו נפשית גם לזה".
דניס בן ה–36 זוכר היטב את היום שבו סבא שלו נעלם. "זה קרה ביום חמישי, 12 ביולי 2012. סבא גר באותה דירה בבניין משותף עם סבתא יבגניה ועם אמא שלי אירנה, הבת שלו, בשכונת יוספטל בפתח תקווה. באותו בוקר, באזור השעה 9:00, הוא יצא לטייל בפארק ציבורי קטן ליד הבית שלו, כמו שהוא תמיד נהג לעשות. הוא נעל נעליים שחורות ולבש מכנסיים שחורים ארוכים, וטי–שירט בצבע כתום עם שרוולים קצרים - צבע מאוד בולט, ככה שהיה קל לחפש אחריו. לא היה עליו ארנק ולא טלפון, לצערי, אחרת היינו יכולים לנסות לאתר את האזור האחרון שבו נקלטו אותות מהמכשיר דרך חברות הסלולר.
"סבא לא חזר בצהריים מטיול הבוקר שלו, וגם לא אחר הצהריים. אמא שלי ישנה רוב היום, היא הייתה אחרי משמרת לילה בעבודתה במפעל באזור התעשייה סגולה והייתה מאוד עייפה. רק בשעה 17:00 סבתא יבגניה ניגשה אליה ואמרה לה: 'תשמעי, סבא יצא ולא חזר'".
חשדתם שקרה לו משהו רע?
התרעות פיקוד העורף