בתל אביב הלכה הלילה (שישי) לעולמה בגיל 90 הזמרת נחמה ליפשיץ, ילידת ליטא, שהייתה סמל ל"יהדות הדממה" בתקופת המשטר הסובייטי בברית המועצות והייתה בעצמה מסורבת עלייה. נחמה ליפשיץ נולדה ב-1927 בעיר קובנה שבליטא למשפחה יהודית ציונית. אביה, ד"ר יהודה-הירש ליפשיץ, היה רופא ועסקן תרבות. במלחמת העולם השנייה ברחה עם הוריה ואחותה ציפורה מזרחה לאוזבקיסטן, שם שימש אביה רופא ביישוב כפרי קטן.

ב-1946, אחרי המלחמה, שבה לליטא הסובייטית, למדה בקונסרבטוריון בבירה וילנה וב-1957 החלה להופיע כסולנית של פילהרמונית וילנה. היא החלה להופיע בשירים ביידיש ובעברית, ערכה מסע הופעות ברחבי ברית המועצות והפכה להיות לסמל ולפה ליהדות הדממה ולכיסופי היהודים לעלייה לישראל. בחודש מרץ 1969 עלתה ליפשיץ לישראל וזכתה לקבלת פנים נרגשת. את הופעת הבכורה שלה בארץ עשתה בהיכל התרבות בתל אביב במעמד ראשת הממשלה דאז גולדה מאיר.




בהופעותיה הראשונות שרה שירים ביידיש ובעברית, כמו "ירושלים של זהב", "הליכה לקיסריה (אלי אלי)" ו"עם ישראל חי" של המשורר יוסף קרלר שהפך לסמל המסחרי שלה, כמו גם שירו של המשורר היידי איציק מנגער "על הדרך עץ עומד". הופעותיה הוקלטו לאלבום שהתפרסם בקהילות היהודיות והיא הוזמנה למסע הופעות בארצות הברית, אוסטרליה, אנגליה ואמריקה הלטינית.

בשנת תשל"ח - 1978 זכתה בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש. נחמה ליפשיץ הייתה ספרנית במקצועה, למדה ספרנות וארכיון באוניברסיטת בר-אילן, עבדה כארכיונאית ולימים מנהלת בספרייה העירונית למוזיקה בתל אביב. בשנת 2004 קיבלה תואר יקירת תל אביב-יפו.

נחמה ליפשיץ השאירה אחריה בת, רוזה גרטנר ליטאי, שני נכדים - דקר ודליה ושלושה נינים. היא נפטרה הלילה בשנתה בביתה בתל אביב. הלוויתה תתקיים ביום ראשון בבית העלמין בחולון בשעה 12:30.