ד”ר קיזל, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, ביקש להבין את הדרך שבה בני הנוער חווים את המרחב הווירטואלי הזה. במחקר השתתפו שתי קבוצות, מחולקות לבנים ולבנות, של שמונה בני נוער בני 16־17, ושתי קבוצות של שמונה נערים ונערות בני 14־15.
מניתוח השיחות ניתן ללמוד כי המשתתפים במחקר התייחסו לחלל הווירטואלי כמקום המאפשר להם קרבה יתרה, שאינה קיימת במרחבים אחרים, ומאפשר את קיומם של יחסים לא רשמיים. “בדרך כלל בוואטסאפ אני מרגיש שאני לא נשפט, בייחוד שאין קשר עין או מגע של גוף אלא רק מילים וסימנים, אני מרגיש יותר אינטימיות וביטחון. אני חושף את עצמי יותר ולא מובך כי אני לא רואה את התגובות הפיזיות”, אמר אחד המשתתפים במחקר.
משתתפת נוספת הוסיפה כי קבוצת הוואטסאפ שהיא חברה בה פועלת בעיקר בשעות הערב המאוחרות. “זה אינטימי ואישי יותר. למה? בדרך כלל אנחנו מסתירים דברים מאנשים שאנו חיים איתם, הורים ואחים. הקבוצה היא מקום שאני יכולה לכתוב בו בלי שאף אחד ישמע אותי, ולכן זה אינטימי... לעתים קרובות אני הולכת לישון בהרגשה שהייתי עם החברים שלי בקשר קרוב מאוד. זה נשמע מוזר, כי אני לא באמת איתם, אבל אני בעצם כן”.
נמצא שבני הנוער חשים כי השימוש באייקונים ובאימוג’ים השונים עשיר ממחוות פיזיות. “כשאנחנו בבית אנחנו לא תמיד יכולים לחבק ולנשק כי זה אינטימי וחושף אותך לאחר. בוואטסאפ בנים ובנות משתמשים בסימנים כדי להראות מחוות פיזיות שלא היינו מעזים להשתמש בהן בחיי היום יום: חיבוקים, נשיקות. זה ספונטני, אני מרגיש ישיר יותר בוואטסאפ”, אמר אחד המשתתפים במחקר.
התרעות פיקוד העורף