השמש כבר יוקדת והקיץ בפתח. רובנו כבר מריחים את הים, את הקרטיב ואת קרם ההגנה. ורובנו גם רוצים לבלות בחוף נקי, לשחות במים צלולים וליהנות מחול רך ונעים. אולם בעוד הציבור הישראלי משקיע המון בבריאות כשזה נוגע להגנה מפני נזקי השמש, הוא כמעט אינו מודע לסכנות בריאותיות כמו זיהום המגיע מפסולת ושאר קוליפורמים. רובו גם אינו שם לבו לכך שעם השנים הולכות רצועות החוף שעליהן הוא מתרווח ומצטמצמות, ואיומי הבנייה על קו הים, שעדיין לא תמו, עוד יגרמו לו להצטופף תחת השמש הרבה יותר.
היום נפתחת רשמית עונת הרחצה. במסגרת העונה ייפתחו לקהל הרחב 143 חופי רחצה מוסדרים, מתוכם 96 לאורך הים התיכון, 27 סביב הכנרת, 16 לחופי ים המלח וארבעה לחוף ים סוף. בישראל קיימים 306 קילומטרים של חוף ים, מתוכם 18.8 קילומטרים הנם חופים מוכרזים לרחצה, שבהם קיים שירות הצלה ושירותים נוספים.
נושא הבנייה בחופים הוא אחד המטרדים המדירים שינה מהרבה אוהבי ים, טבע וספורט ימי ושאר אזרחים חובבי רחצה. מתוך רצועת חופי הים התיכון, שכוללת 196 קילומטרים בסך הכל, 50 קילומטרים אינם נגישים לציבור בשל מתקנים ובנייה מסוגים שונים.
“שני המוקדים העיקריים במאבק הציבורי להחזרת החופים לציבור הם גביית תשלום כניסה ובינוי על קו החוף”, אומרת יעל דורי, ראש תחום תכנון בעמותת “אדם טבע ודין". “בבנייה האיומים נמשכים. יש בנייה מאושרת בתוכניות ישנות, ובמקומות רבים הן מועלות מחדש לקבלת היתר. מדובר ב’מפלצות’: בחוף הכרמל, למשל, יש זכויות בנייה בתוכנית ישנה לעוד ארבעה מבני מגורים אשר במקרה הטוב ישמשו למלונאות ובמקרה הרע לסוג של מגורי נופש. תוכניות דומות קיימות גם בבת ים, אשדוד, אשקלון, חיפה, חדרה ואכזיב".
חוק החופים חוקק בישראל ב־2004, והוא מגדיר מה המרחק המותר לבנייה ומה ניתן לבנות בקרבת החוף. זה כולל בעיקר מתקני שירות למתרחצים, מסעדות, מתקני ספורט וכדומה. כל אלה יכולים להיבנות בטווח של 100 מטרים. בטווח הרחב יותר, של 300 מטרים, ישנן הגבלות נוספות, אך בשום מקרה אין אישור לשטחי מגורים חדשים. אולם יש מי שמצאו דרך לעקיפת החוק, והם מעלים באוב תוכניות בינוי ישנות טרום החקיקה, המוגשות לאישור מחדש.
בין תוכניות הבנייה הישנות שמאיימות על חופי ישראל ניתן למצוא את זו של חוף בצת, הכוללת 350 יחידות נופש ואגם מלאכותי בקרבת החוף, ממערב לכביש המוביל לראש הנקרה. מדובר בתוכנית ישנה, ולדברי “אדם טבע ודין”, יהיה כפר הנופש בועה סגורה בתוך השטחים הפתוחים, ישפיע לרעה על החוף הטבעי במקום - אשר חלקו מוגדר כשמורת טבע ימית - ויחסום את הגישה החופשית לחוף.
גם בחוף אכזיב מתקיים בימים אלה מאבק מתוקשר נגד תוכנית ישנה מ־1994 לבניית מאות יחידות דיור ומלונאות בסביבה החופית. שם מאושרת בנייה ל־900 יחידות דיור, 70 מהן צמודות קרקע במרחק של 150 מטרים מהחוף, והשאר מבנים של ארבע ושמונה קומות. גם בחוף נחשולים מתוכננת הרחבת כפר הנופש הקיים תוך גזילת שטח חוף חשוב. בנוסף, באשדוד מתוכנן מתחם מלונאי ענק. “לאורך חופי בת ים מאושרים כמה מגדלים בתוכניות ישנות, חלקם למלונאות וחלקם למגורי נופש”, מוסיפה דורי.
“יש תב”ע מאושרת משנת 1979, שמאפשרת הקמה של שלושה בתי מלון בתחום הסביבה החופית, בסמיכות גבוהה לחורבותיו של מלון סאן הישן. תוכנית רדומה זו התעוררה לחיים בשנתיים האחרונות. אחד המלונות המתוכננים עתיד להתנשא לגובה 41 קומות, שזה קומה אחת פחות מאלו של המבנה העגול בקניון עזריאלי”.
על אף המודעות הגוברת והמאבקים של פעילי וארגוני הסביבה, תוכניות רבות יצאו לאחרונה אל הפועל, ובנייתן הושלמה תוך צמצום הנגישות של הישראלים אל חופי הים הפתוחים. “המגדלים משנים את קו החוף, חוסמים את הקשר בין שכונות העיר לים, משנים את החוף ומשפיעים סביבתית על כל הנמצאים ממזרח להם”, מזהירה דורי.
"אם הממשלה לא תתעורר ותעביר את התיקון הנחוץ לחוק החופים – אותו תיקון שיבטיח שתוכניות בנייה ישנות לא יצאו אל הפועל - בשנים הקרובות נראה עוד ועוד חופים שלנו הולכים ונסגרים, הולכים ומתכסים באספלט", מזהיר גם עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם, טבע ודין.
דרישה לטיפול שקוף
בתחום של גביית דמי כניסה לחופים דווקא חלה מגמת שיפור לפני שנה, עם החלטתו של שר הפנים אריה דרעי לאסור את הגבייה. על פי הנתונים שאספו בעמותות לאיכות הסביבה, אכן לא גובים כסף ברוב החופים, אולם ישנם מקומות שבהם גובים באופן פיראטי דמי חניה מופרזים. אין ספק שהנחייתו של דרעי היא תחילתה של מהפכה משמעותית, אולם לא ברור כמה פיקוח מתבצע בשטח, ונוסף על כך, עד שתעוגן ההנחיה בחוק, היא עלולה להתבטל בסיום תפקידו כשר הפנים.
גם בכל הנוגע לטיפול בשפכים וזיהום ימי עולה המודעות עם השנים, וחלה החמרה בתקנות של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות. אולם לדעת מומחים החוקרים את התחום מטעם עמותת “צלול”, ישנו מחסור בפיקוח ובאכיפה, בדיווח הרשויות ובתקציבים שאמורים ליישם פתרונות לשיפור רמות הזיהום ולטיפול בשפכים המגיעים לים.
לפי דוח לסיכום עונת חורף 2016־2017, שערכה עמותת "צלול", במהלך עונת החורף נסגרו חופי הרחצה המוכרזים בישראל בשל אזהרת זיהום במשך 310 ימים במצטבר. חלק מהחופים שזוהמו פתוחים רשמית גם בחורף (כלומר, יש בהם שירותי הצלה גם בחודשי החורף). “כך, למשל, גולשים שנמצאים בים גם בחורף אינם מודעים לכך שהם מסכנים את בריאותם”, מתריע ד”ר יובל ארבל, רכז ים וחופים ב”צלול”. “במקרה הזה חופי תל אביב, בת ים וחיפה קולטים נגר של מי גשמים שעברו במערכות הניקוז והביוב של הערים ומגיעים לים. אף אחד לא מנטר, מודד או אפילו שם שלט אזהרה, אף על פי שיש דרישה מפורשת כזו של משרד הבריאות”.
לפי הדוח, כך למשל, בחוף גורדון בתל אביב מדדו בעמותה בחודש פברואר השנה ריכוזי חיידקים צואתיים במינון גבוה בהרבה מן המותר. “החוף היה פתוח לרחצה בזמן המדידה, היו מתרחצים וגולשים, והממצאים הראו על כמות של 69,000 חיידקים צואתיים ב־100 מ”ל, כשהתקן מאפשר בין 100 ל־400 מ"ל בלבד. במצב של 400 מ"ל חובה מיד לסגור את החוף”, אומר ד”ר ארבל.
לפי הדוח, במרבית המקרים נסגרו החופים בהוראת משרד הבריאות, אולם קיימים מקרים שבהם מתגלה זיהום בים, ולמרות זאת הרשויות אינן סוגרות את החופים ואינן מזהירות את הציבור. במקרים אחרים דיווחו הרשויות על זיהום באיחור וחשפו את המתרחצים לסכנה בריאותית.
ד”ר ארבל מתריע גם מפני מה שמגיע אלינו לצלחת. לדבריו, בחוף של אזור התעשייה בעכו ידוע זה שנים על דגים למאכל אדם שנמצאו בהם ריכוזים גבוהים של כספית, והם פסולים למאכל. “מדובר בפעילות מזהמת שבוצעה משנות ה־2000 על ידי מפעל ‘תעשיות אלקטרוכימיות’ (כיום בבעלות יצחק תשובה – סב”ד), אשר שפך כספית לקרקעית הים", הוא אומר. "זו חלחלה למי התהום וזיהמה את כל מפרץ עכו. משרד הבריאות הוציא הנחיה לגדר ולשלט, כי האזור אסור לרחצה ומזוהם, אולם זה טרם בוצע. אנו דורשים טיפול שקוף במקום ומניעת דיג ורחצה”.
אוכלים בוץ
מפגעים נוספים הם זיהומי נפט ושמן. לישראל מגיעות מדי יום מכליות נפט בכמויות גדולות, ומצב של דליפה הוא סכנה בריאותית וסביבתית חמורה בסדר גודל שעלול לשתק שירותים חיוניים, כגון מתקני התפלה המצויים בקרבת מקום. אירוע דליפת צינור הנפט באשדוד סגר את החופים באזור לעשרה ימים, ושיירי הנפט נמצאו עד לחופי הרצליה. הפגיעה בדגה, במים ובחוף הייתה עצומה.
בימים אלה מכין המשרד להגנת הסביבה מערך לטיפול באירועים מסוג זה. “מדובר גם באיום ביטחוני, כמובן”, מסביר ד”ר ארבל, “וגם שכנינו יודעים את זה. קידוחי הגז בים כוללים המון צנרת, שכל אחת מהן מהווה פוטנציאל דליפה. צריך לזרז חקיקה ולתקצב את הנושא בהקדם”.
לצד איום זה, מתברר שגם בשנות ה־2000 עדיין זורמים מי קולחין לים בישראל. הם עוברים טיהור מדרג שניוני ומביאים איתם לים זיהומים, חיידקי צואה, ריכוזי זרחן וחנקן ומשנים את המערך האקולוגי. “חסרים מאגרים לאיסוף המים בחורף, תשתיות הביוב לא עומדות בניקוז מי הגשמים, והכל מגיע לוואדיות ומשם לים", מסביר ד”ר ארבל. "שפד”ן, מתקן טיהור השפכים הגדול בגוש דן, מזרים כמויות גדולות של קולחין לנחל שורק, ומשם מגיע לים. צריך לאכוף את זה. תאגידי מים וביוב אמורים לשדרג את איכות הטיפול כדי שהטיהור יהפוך לאיכותי יותר (שלישוני), ומי הים לא ייפגעו”.
היום אמור להתקיים במשרד להגנת הסביבה דיון בוועדת היתרי הזרמה לים בהשתתפות נציגי משרדי הממשלה, היחידה להגנה ימית ועוד. עד לחודש מרץ הוזרמה חלק מהבוצה לים, על אף שהוקם מערך טיפול. בדיון יוכרע אם לאפשר הארכה נוספת של הזרמת בוצה. עד שתתקבל הכרעה בעניין, ראוי לציין שאת הבוצה אוכלים בהמשך דגים שיגיעו בסופו של דבר לצלחת של כולנו.
פסולת ימית ויבשתית היא אחד האיומים המרכזיים על ניקיון החופים, ואף הוכרזה ככזאת בידי האו"ם בשנת 2012, תוך דרישה לטיפול מיידי לבעיית החול המזוהם ההולכת וגדלה. הגורמים לפסולת הם בדרך כלל מוצרים לא מתכלים, אשפה שלא מטופלת, ציוד דיג ושאריות פסולת של דייגים, כמובן, פסולת שמשאיר אחריו ציבור המתרחצים: שקיות ניילון, אריזות חד־פעמיות, בדלי סיגריות, טיטולים ועוד.
בעמותת ECOOCEAN מצביעים על איום הפסולת מעבר להיבט האסתטי ומעידים שמדובר בסכנה אמיתית החל מהדגה ועד לציבור הרוחצים. מחקר שנערך ב־2015 באוניברסיטת חיפה מצא שהפלסטיק שהציבור משליך בחוף מהווה 92% מהפסולת הימית בחופי ישראל, בעוד הממוצע העולמי עומד על 75%.
אך יש גם חדשות טובות: בשנים האחרונות, בין היתר בעקבות מאבקים ציבוריים וביקורת אזרחית, עולה המודעות בנושא הפיקוח והשמירה על הניקיון והסביבה, ומשרדי הממשלה מתקנים תקנות חדשות ומגבירים פיקוח. גם מאבקים ציבוריים בתחום הבנייה בחופים נושאים פרי ומעכבים או עוצרים את יוזמות הבינוי. דוגמה טובה היא המאבק המוכר בחוף פלמחים לפני כשש שנים, שהגיע עד לפתחה של הממשלה. תוכנית הבינוי שהייתה אמורה לכלול מלון על שטח החוף נעצרה, והאיום הוסר כליל.
בכנסת הקודמת הוגש תיקון לחוק החופים, אשר לא יתיר בחינה או חידוש של תוכניות ישנות בבינוי באזור החוף. הוא הגיע לכדי 70 חתימות, אולם לא עבר להצבעות בשל פיזור הכנסת. השנה מקווים גורמי איכות הסביבה לפתוח את הדיון מחדש.
לסיכום, השמש והחול ממתינים לחובבי הקיץ בחופי הרחצה, שיהיו פתוחים לפחות עד סוף אוקטובר. נקווה שבעונת הרחצה הבאה ניהנה מים נקי וקו חוף רחב יותר.