"יש פה תיקונים מאוד גדולים שצריך לעשות, יום הזיכרון הזה שייך לא רק ליהודי אתיופיה אלא לכל הציבור הישראלי שרובו לא יודע עליו", כך אומר זמנה אחיהון, מנהל תוכנית גישור מחוז מרכז בעמותת פידל לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה, שעלה לארץ דרך סודן. "הייתי רוצה שיכירו בסיפור העלייה שלנו כזיכרון קולקטיבי, כחלק מהמכנה המשותף שלנו, כאירוע מכונן. אני חושב שצריך לתת לזה מקום ראוי".
המסע של אחיהון החל בשנת 1984 כילד בן שמונה בכפר אמבובר, בו הייתה קהילה גדולה של יהודים וכל התושבים דיברו על הרצון לעלות לארץ. "ההתארגנות למסע הייתה בסתר, כל משפחה התארגנה ובסוף יצאנו כ-300 משפחות למסע. ביום התחבאנו מאחורי שיחים ועצים ובלילה הלכנו, ככה בערך שלושה שבועות". המסע היה קשה וחלקם עברו אותו כשהם יחפים, מתמודדים עם מזג האוויר ועם הקשיים שהזדמנו להם בדרך, שכללו בין היתר טיפוס על הרים, הליכה מרובה, מפגשים עם שודדים חמושים ואובדן של קרובי משפחה שלא שרדו את הדרך.
בסופו של דבר אחיהון עלה לארץ לבד ובני משפחתו הצטרפו אליו שנה אחרי. "באותן שנים כל מי שעבר דרך סודאן ועבר את כל האירועים הבלתי אנושיים האלה לא יכל לספר על המסע, היה קשה לספר", אבל אחיהון מדגיש כי "אני חושב שבעשר השנים האחרונות יש ניצוצות של תקווה מבחינת ציון היום, חשוב לזכור את המסע ולהטמיע אותו בקרב הציבור".
התרעות פיקוד העורף