פרופ' רוטשטיין: "הכל החל ב־18 באוקטובר 2016. אמרתי למנהל המחלקה ההמטו־אונקולוגית פרופ' מיקי ויינטראוב, שאני רוצה לקדם את ד"ר פולינה סטפנסקי למנהלת מחלקת השתלת מח עצם מבוגרים, וביקשתי לקיים איתו שיחה על כך. הוא התחמק ממני כמעט שלושה שבועות. הוא סבר שכוונת ההנהלה היא להעביר את כל השתלות מח העצם למחלקת המבוגרים.
"ב־26 באוקטובר פנתה ד"ר סטפנסקי לפרופ' ויינטראוב על דעת עצמה וכתבה לו שהיא מכינה טיוטה להצעה מטעמה, לאחד את כל ההשתלות בבית החולים תחת קורת גג אחת. הנייר הזה לא הוצג בפני. אני משער, ברמה גבוהה של ביטחון, שזה גיבש אצלו סופית את דעתו שזו כוונת ההנהלה, ומפה המצב הידרדר ללא שליטה. בין השאר, נעשתה באותו שבוע התכתבות של פרופ' ויינטראוב למנהל ביה"ח שערי צדק, פרופ' יונתן הלוי, שנמשכה ברציפות וכללה תוכנית להעברת המחלקה בשלמותה מהדסה לשערי צדק.
"לאחר שלושה שבועות, ב־14 בנובמבר, הגיע פרופ' ויינטראוב לפגישה איתי והודיע שהוא וצוות המחלקה ההמטו־אונקולוגית ילדים, החליטו לעבור כגוף אחד לבית חולים שערי צדק. עם יציאתו מהחדר, הרמתי טלפון לפרופ' הלוי ושאלתי אותו אם זה נכון והכיצד. הוא אישר שאכן מתקיימים מגעים. כל זה בוצע, כמובן, מאחורי גבי".
"אני עובר הרבה לילות ללא שינה. אמונתי במקצוע הרפואה, שמקדים תמיד את האינטרס של החולים על האינטרס של הרופא, נסדקה אצלי בצורה מאוד כואבת. זאת נקודת שבר ברפואה הישראלית. עד היום לא נתנו הרופאים שום הסבר משכנע מדוע הם חשו שהגיעו מים עד נפש ונטשו ילדים חולים לגורלם. במהלך הסכסוך הותקפתי על ידי הקבוצה שקוראת לעצמה 'הילדים של מיקי', גם באופן אישי וגם בקריאות גנאי. בנו עלי תלי תלים של האשמות, שאין בינן לבין המציאות שום דבר. זה נקרא לתפור תיק. גם משפחתי הפכה להיות מטרה לחצי הקבוצה וההסתות במדיה החברתית".
"הייתי אומר לו: מיקי, טעיתי. לא הבנתי ששנינו ברשומון. אם נחזיר את האמון בין שנינו, נוכל להתלכד לפתרונות שהם אכן לטובת הילדים".
"אני כואב את כאבו אל מול חצי התרעלה שהופנו אליו ומקווה שנתעורר ליום שאחרי כשתהליך ההבראה של הדסה יסתיים בהצלחה".
"אני מצפה שבג"ץ יקרא לצדדים, כמו שעשו הנשיא, ראש הממשלה ושר הבריאות, להתכנס לפתרון מוסכם. אם קריאה כזו תישמע, הדסה תמלא את חלקה".
התרעות פיקוד העורף