"אם עברתם גם אתם אתמול בשבת בצהריים בצומת אלישמע וראיתם את הרכב המרוסק שמרוח הפוך על עמוד רמזורים- בטח חשבתם שאין מצב שמישהו יצא משם בחיים. גם אני הייתי שם ולא חשבתי שמישהו יצא משם בחיים. חשבתי את זה במהלך 5 השניות שעברו לפני שהבנתי שהרכב המרוח הזה הוא הרכב של בן הזוג שלי, שנסע בו עם הילדה הקטנה שלנו". כך, בפירוט מצמרר, סיפרה סמדר כפרי את שאירע למשפחתה, וסחפה את הרשת ואת ההורים לדיון על החשיבות של הבטיחות ברכבים.

"שניהם בחיים", המשיכה כפרי והוסיפה: "שניהם מרגישים טוב, שוחררו תוך כמה שעות מהמיון וכרגע ישנים מחובקים במיטה ובבית. לשמחתי גם הנהגת הפוגעת יצא בחבלה יחסית קלה בלבד (וכאן גם המקום לומר שעוד לא ממש ברור איך התאונה הזו קרתה בדיוק, ואני לא עסוקה בלהאשים. בעיקר שמחה שאף אחד לא איבד את החיים שלו כאן). 

נהוג לומר על אירועים כאלו ש"הם יצאו בנס". ש"היה כאן מזל גדול", או ש"מישהו שמר עליהם מלמעלה". אבל האמת לאמיתה היא שהיו כאן כמה דברים חשובים בהרבה שבזכותם המשפחה הקטנה שלי בחיים וביחד. הטויוטה שנפרדנו ממנה היום מילאה את תפקידה במלואו כשהשילדה שלה שמרה על פנים הרכב בפגיעה צידית עוצמתית, וכשכריות האוויר הצידיות שלה נפתחו ומנעו מהגולגולת של אהוב ליבי להתפזר על החלון. תודה לטויוטה. אני אוהבת אתכם לנצח.


כאן פירטה כפרי את תהליך הקנייה של המכונית, כסא הרכב לילד, והרצון להתפתות ולקנות את הדברים הפחות יקרים: "כשחיפשנו רכב לקנייה לפני כמה שנים, כשהייתי בהריון וידענו שעוד מעט נהיה אחראים לחיים של מישהו אחר- יכולנו לקנות רכבים זולים יותר, מפנקים יותר, מגניבים יותר. אבל הקריטריון הראשון שהוביל אותנו היה בטיחות. וליתר דיוק- רכב שיש לו חמישה כוכבים במבחני ריסוק בינלאומיים. מסתבר שזה אחד הקריטריונים שהכי פחות נכנסים לשיקול בקרב רוכשי רכבים בישראל. תזכרו את זה בכל פעם שאתם שומעים על עוד תאונה קטלנית. חרקנו שיניים, נעזרנו בסבא וסבתא בהשתתפות, וקנינו אותם.

"הבת שלי יצאה ללא פגע מפגיעה צידית ישירה, פלוס סיבוב מטורלל ב-360 מעלות, פלוס התהפכות והעפה של הרכב, פלוס התקפלות על עמוד. הכסא החזיק אותה בשתי נקודות עגינה על הגוף, הגן על הראש הקטן שלה מכל צדדיו בכל הטלטלות האלה בעזרת שלדת הברזל הכבדה שלו והריפוד המסיבי שעוטף אותו, ועמד בגבורה בקרקס הצנטריפוגלי שעבר על הרכב - בלי לזוז מילימטר".



הרופא שקיבל אותנו במיון תפס אותי לשנייה אחרי שסיים את המשמרת: "את חייבת לרשום ולפרסם את הכיסא שהיא ישבה בו. הוא הציל לה את החיים".
לאחר מכן סיפרה גם על עובד, שעזר לה לקבל החלטה ולא למכור לה כסא לרכב, אלא לעזור לה לשפר את הכסא הקיים עבור הילדה, ומי שהיא מגדירה כ"חולה בטיחות".

לסיום הוסיפה בפוסט והודתה לאנשים שהיו באזור: "ועוד אחת קטנה לפני פיזור: אחרי התאונה יצאו מהרכבים שלהם המון אנשים שהגישו עזרה והיו שם עוד לפני שאני הגעתי לאזור והבנתי מה קרה, וגם אחרי. בתוך הכאוס המטורף שאני והמשפחה שלי הושלכנו אליו, היו שם אנשים זרים לחלוטין אחד לשני שעבדו ביחד כאילו הם יחידה ותיקה מובחרת בצבא.

כל אחד מילא תפקיד- אחד שלף את הקטנה מהרכב, שנייה טיפלה בה ונתנה מים ודאגה ליידע את ההורים שלי בטלפון שיגיעו, חבורה אחת הייתה עסוקה בחילוץ בן הזוג שלי, אחרים טיפלו בנהגת של האוטו השני, פראמדיק שהיה שם במקרה הגיש עזרה ראשונה, בחורה צעירה בדקה מה להביא לי מהרכב שלי לפני שעליתי לאמבולנס עם הקטנה, מישהו עזר להרגיע אותנו, אחד אחר התקשר למד"א ועוד המון אנשים שפשוט היו שם ועזרו בכל דבר קטן.
הכל ביעילות מופלאה, הכל בעדינות, והכל פשוט במטרה לעזור. לא יכולתי בתוך כל זה לעצור ולקחת שמות ולהודות לכל אחד באופן אישי, אבל אתם מדהימים- אני אוהבת אתכם, ואני מודה לכם שהייתם שם בשבילנו היום".