"אפשר להגיד שזה נבע מדחפים רגעיים כאלה", מבהירה רותם בידס, הסטודנטית לאמנות ממכללת בית ברל, בראיון בלעדי ל"מעריב המגזין", אחרי הסערה שעוררה בעקבות החפצים שלקחה מאתר ההנצחה אושוויץ־בירנקאו. "לא גנבתי, אלא הרמתי מהרצפה. אלה דברים שהיו על הרצפה, כביכול חסרי חשיבות כשלעצמם. אבן זו רק אבן. אלה לא דברים שנלקחו מהמוזיאון, זה נלקח מהשטח הפתוח. לגנוב ממוזיאון זה לא משהו שאני מתכננת לעשות אי פעם. לא גנבתי מתצוגה".

בידס, 27, תכננה להציג את החפצים, בהם שבר זכוכית, אבן, אפר של כלי מטבח שרופים ובורג חלוד, בתערוכת הסיום שלה בסוף החודש, אך בעקבות הסערה החליטה מכללת בית ברל לבטל את התערוכה, ובידס ספגה תגובות קשות ברשתות החברתיות. "טוענים שאני מבזה, שאני צריכה להיכנס לכלא, ועוד כל מיני דברים מחממי לב. אני לא מגיבה", היא מספרת.

רותם בידס. "לא ניסיתי לפגוע באף אחד". צילום: אריאל בשור

"אני מקבלת תגובות חריפות. לא רק שזה לא נעים, זה כאילו חוטא למטרה שלי. אומרים לי: תראו מה היא מנסה לעשות בגיחוך, מנסה להגיד שזו אמנות, וזה מפספס את כל הכוונה. אני יודעת שזה נושא קשה, אבל אם זה לא ייגע בנושא הזה, אז מה כן ייגע?"



בידס, נכדה לניצולי שואה, טוענת כי לא ניסתה לפגוע באף אחד במעשיה. "זה נושא כל כך נפיץ. בסוף, מה שונה האבן שלקחתי משם מאבן שאקח במדרשה שבה אני לומדת? אבן זו אבן. אבל פתאום לתת לה את המשקל הזה, על זה בדיוק אני רוצה לדבר. על איך הדברים מקבלים משמעות כל כך חזקה כשזו אבן משם. מותחים עלי ביקורת כי לקחתי אבן או חול, אבל הרי כשהיה מדובר בחיי אדם, אז השתמשו במספרים. כשמדברים על השואה, זוכרים רק שישה מיליון, את הפרגמנטים ולא את הדבר עצמו. על זה אני מדברת".

הראיון המלא מחר ב"מעריב המגזין".